| המובאה היא מתוך ספר במדבר, פרק טו', פסוק ל''ט.
המשפט הזה נקבע לאחר סיפור בעייתי ביותר, המראה במפורש מה פירושה של מדינת הלכה: מעשה באדם שנתפס מקושש עצים בשבת. אלוהים ציווה על משה להוציאו להורג באופן פומבי בסקילה, דבר שבוצע.
לאחר מכן אמר אלוהים למשה: „דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם”
נראה לי לא מאד מסובך להבנה: אל תעשו מה שנראה לכם יפה או מה שעושה לכם הרגשה טובה, אלא מה שאני אומר לכם.
לא נראה לי שיש קשר בין המצווה המסויימת הזו לבין הרעיון שראיה משפיעה על תכונות גנטיות. |