| נִתָּן וְרָצוּי לְהַתְאִים אֶת צוּרַת הַכְּתִיבָה וְהַדִּיּוּן לְפִי הַזְּמַן, הַנּוֹשֵׂא וְהַמָּקוֹם, כָּל עוֹד לֹא מִתְפַּשְּׁרִים עַל הָאֱמֶת, כַּמּוּבָן. וּבְמַאֲמָרִי הַנִּזְכָּר )הֵן בַּקֶּטַע הַמְּצֻטָּט וּבִמְיֻחָד בַּקְּטָעִים הַלֹּא מְצֻטָּטִים( לֹא הִשְׁאַרְתִּי מָקוֹם לְסָפֵק מַה דַּעְתִּי בְּנוֹגֵעַ לְהִתְנַהֲלוּתוֹ שֶׁל שָׁרוֹן וּמַה צְרִיכָה תְּנוּעַת הַלִּכּוּד לִפְסֹק לְגַבָּיו.
דֶּרֶךְ אַגַּב, לֹא צִיַּנְתִּי כְּלָל אֶת מֻמְחִיּוּתוֹ שֶׁל שָׁרוֹן וְנִסְיוֹנוֹ הָרַב בְּעִנְיְנֵי חַקְלָאוּת וְצֹאן. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא יַאֲשִׁימוּ אוֹתִי בְּהַשְׁמָטָה מְגַמָּתִית...
בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הָיִיתִי דָּן בִּסְגֻלּוֹתָיו הַצְּבָאִיּוֹת בְּמִסְגֶּרֶת מַאֲמָר בְּבִטְאוֹן מְגַדְּלֵי הַבָּקָר... |