|
לא היה שום לחץ חיצוני ללכת על אוסלו. אוסלו נסללה בשקט ובמידור מהציבור, מהממשלה ומהאמריקאים, ביוזמה של צמד ליצנים ובתיווכו של ביילין. רבים בלע את הפתיון.
כל ממשלות ישראל עשו/עושות מהלכים עצמאיים כשצריך ומתאמות מהלכים אחרים עם ממשלות שונות, כשצריך. הכל לפי העניין, ההבנות וההסכמים. אבל תמיד הן לקחו בחשבות את הסביבה הפוליטית, הפנימית והחיצונית, וגם הופעלו על ידה. לכן, רבין אימץ את רעיון אוסלו שנסגר בתוך קליקה סודית ללא תהליך בחינה והחלטה מסודרים. זה היה מהלך עצמאי מיותר של 'ממשלה של מדינה עצמאית' שדירדר את האינטרסים של המדינה, הבטחון והכלכלה מדחי לדחי. גם תגובתו של ביבי כשהיה ראש ממשלה היה מהלך של 'ממשלה של מדינה עצמאית', אבל ממשלה המנסה לנטרל כמה חוליים בתהליך המוזר. וכפי שכבר אמרנו שוב ושוב, ביבי צימצם את הנסיגה בחברון בהתאם לצרכים בטחוניים מקומיים ומתוך רצון לתת לפלסטיניםלהבין שבשביל שלום צריך לעבוד. מנגד לעשות 'מהלך עצמאי' של ביטול אוסלו היה בלתי אפשרי, כי ניזקי ההסכם כבר נמצאו בשטח – אלפים רבים של טרוריסטים מפוצלים וללא שלטון מרכזי אחד ואמין. 'ממשלה עצמאית' מתמודדת עם המצב ברמת עצימוּת הלימה ולא מתוך קישקושי קיבה. יתכן שבעתיד, כאשר הפלסטינים יחדשו את המלחמה, תקום ממשלה שתבין שיש גם דרכים צבאיות נוספות לטפל בבעיית הסכסוך הלאומי.
לחצים בינ''ל זה מונח שמכיל ערב רב של עניינים. תלוי מי הלוחץ? באיזה עניין הוא לוחץ? ומתי הוא לוחץ? ארה''ב יכולה ללחוץ ולחצה על ישראל לעצור בתגובותיה כנגד הטרור בפרקי זמן מסויימים. ישראל עצרה כשזה היה נוח לה, כתגובה להתנהגות הפלסטינים וזו טיבעה של מדיניות. אבל היא גם חידשה את הטיפול, כמו עכשיו לאחרונה לאחר הפיגוע בנתניה. כשאני מסתכל על כל המבצעים המיוחדים שישראל ביצעה ב-30 השנים האחרונות, מבצעים שבוצעו גם במדינות אחרות ולא רק בשטחים (כמו בטוניס, בלבנון ובסמוך לשגרירויות ארה''ב, בריה''מ ואירופאיות, בסוריה), אף מבצע כזה לא דווח לזרים, כולל לא לאמריקאים ולא ביקשנו שום אישור, תחת אף ממשלה, שמאל או ימין. |
מה בר-ניר יעשה במקום לענות על שאלות
