| בכל העניין הכלכלי לפחות, כי על השמנת ולא ולרדת לתחתיות ולכתת רגלינו אחר פרוסות הלחם. אני חרד מפופוליזם דמגוגי שמגבר על 1000$ שכר מינימום, ולו רק בגלל שהמספר עגול מדי (בדולרים) ולא רציני. על אך שפרץ חזר בו קמעא והתחיל לגבר על התקדמות המדרגות וכיוון ה-1000 הוא השאיר טעם רע כפי שצבר בהסתדרות. הוא לא משדר עוצמה, יציבות ומנהיגות.
אתה צודק שהבעיה אצל ביבי היא קפצנות ולחצנות. אבל אין לי ברירה ואין מועמדים אחרים טובים יותר, בינתיים, לעניין הכלכלי.
אבל כנראה שלא העניין הכלכלי הוא שיכריע, אלא דווקא ובמפתיע - שוב העניין הבטחוני-מדיני וסוגיית השטחים. לדעתי ירידתו של פרץ בסקרים מאתמול והיום, עד כמה שאפשר להאמין להם, מבטאת את התחושות בכלל הציבור. גם עניין ניקיון הכפיים יכריע מי יצביע למי.
בעניין המדיני בטחוני יש לשרון מעמד בכיר ויציב ורוב הציבור בוטח בו למרות התחלקותו המוסרית. שוב, הבטחון מאפיל על הכל, באופן טיבעי. לכן שרון חימם את העניין האיראני כדי לרמוז שרק הוא יוכל לעשות מה שישראל צריכה לעשות, והמבין יבין. ביבי, החרה והחזיק אחריו כדי לא לפספס את המומנטום ולהשאיר את שרון לבדו כמתבטא בסוגיה. כי חשוב זיכרון הדברים אצל הבוחר ביום הבחירה. העובדה שפרץ לא התבטא בעניין זה, מראה שהוא עדיין לא הסתגל בלהיות מועמד להנהגה לאומית. הוא חושש מנפילה. הוא חושש שאנשים יצחקו בפניו אם הוא יתבטא בענייני גרעין (שבחלקו הוא מסווג להם כי הוא לא כיהן בתפקידים המכשירים אותו לידיעה מלאה בעניין). |