|
המחזה הביזארי שבו הצביעה מפלגת העבודה עבור מינוי שרים של הליכוד ואילו אנשי הליכוד עצמם, ביהירות אין קץ, תוך כדי ניבולי פה שאין הדעת סובלתם כלפי ראש תנועתם, מכשילים את מינוי השרים מתנועתם הם, ומחבלים בפעילותה התקינה של הממשלה (כן - צריך שר תעשיה ומסחר במשרה מלאה) היה לדעתי ''הקש ששבר את גב הגמל'' אצל שרון.
גם ההחלטות של מרכז הליכוד לפיהן מי שיצביע לא על פי החלטות המרכז לא יוכל להבחר לכנסת, ההצהרות בנוסח ''גם אם נשיא תוניסיה יעמוד בראש הליכוד, הליכוד יזכה בבחירות'' טרפוד רצונו של שרון לערוך פריימריס והידיעה שגם אם יבחר, יהיו לצידו חברי כנסת שלא ישתפו איתו פעולה, כל אלה היו חריגה בוטה ממה שהיה מקובל בפוליטיקה הישראלית עד היום והפכו את החלטתו של שרון לכמעט בלתי נמנעת.
בליכוד יש שני זרמים - האחד זרם מרכזי ופרגמטי, והשני זרם ימני, שההתנחלות ושמירת כל שטח בארץ ישראל היא העיקר בעיניו. ההבדל אינו רק ברטוריקה. נתניהו היה אמנם מוותר על שטחים באי רצון אם היה נאנס לעשות זאת או עומד בפני לחץ בינלאומי גדול, אולם לא היה יוזם שום מהלך מדיני.
האם יוכל ליכוד הנשלט על ידי המורדים להיות שותף בממשלה של שרון שתבצע התנתקות בית? אינני סבור כך.
אם ישלט הליכוד על ידי הכסאולוגים מסוגו של מופז או שלום - לא תהיה להם שום בעיה.
באשר לנתניהו, אני כמעט מוכן להמר על כך שכעת חיה בעוד שנה, הוא יהיה אי שם באמריקע, עושה לביתו או נותן הרצאות בעבור חופן דולרים, הרחק מן הפוליטיקה הישראלית. מאד יתכן שפה ושם הוא יתקל בעמית למקצוע - אהוד ברק.
לא חבל על דאבדין ומשתכחין. |
זה רק פוליטיקה
