|
אורנה היקרה,
שמחתי מאד שהשיר קלע והביא איתו אנרגיה לעשייה. יש בו כוח, אכן. זאת בניגוד לשירים כה רבים (לא שלך) המתכנסים למבוכי האני ומציפים אותנו במלל אין סופי ומשתרשר שנראה קולע לכאורה, אך שנועד למעשה להציף אותנו בממשויות ערטילאיות ומכוון (הגם שבאופן לא מודע לעצמו) למעשה לשתק אותנו.
''מסורת'' זאת של צלילה ותהייה, כביכול דקת תחושות בניבכי האני - זה המומצא כל פעם מחדש בגווניו החדשים לצורך העניין - קיימת בשירה העברית מאז ביקורתו של נתן זך על אלתרמן ב-1959 . מדובר תכופות בשירה המפוררת את החיים לפיסות פיסות חסרות משמעות - באופן המפוגג כל עשייה.
פנומנולוגיה ערטילאית ורבת מלל זאת הינה כיום סימפטום מרכזי של המורבידיות והגבבה המציפים חלקים גדולים ממרחבי התרבות במקומותינו.
דרושה כיום, ביחוד כיום, שירה אמיצה, אמיצה במוכוונותה לעשייה ופילוס נתיבים במציאות הממשית, ולא רב-מלל עתיר הבחנות חסרות פשר המפוגג עשייה. |
שירים מפוגגי פעולה ומקדמי פעולה
