  
  
  
|
 |
|
||
  רפי, אני ממש לא יודע לענות לך אבל הנה קטע |
|||
|
|||
מן הראיון שהצעתי לשלוח למערכת: לדון לכף זכות ע: למרות שהרב לא הזדהה עם דרכו של כהנא הוא חיבר ספר על ברוך גולדשטיין שהשתמש באגרוף. דברתי עם אחותו ושמעתי ממנה רבות על הסיפור הזה, היא סיפרה לי שדברים רבים קדמו לכך - הוא לא סתם קם יום אחד בבקר ורצח... הרב: ברור, ברוך גולדשטיין הי''ד הוא יהודי רך לבב - הוא רופא, ורופא הוא מלשון הרפייה - היה רופא מומחה שאוהב יהודים. כל מה שעשה היה מנוגד לטבעו, הוא אינו רצחן, ועשה את מעשהו כי האמין שבכך הוא מציל את קהילתו ואת היהדות. ע: מה לגבי החוברת ''ברוך הגבר'' שהרב כתב? הרב: החוברת היא סיכום של שעור לבחורי ישיבה, השעור דן במבטים הפנימיים על המורכבות של המעשה. חלקנו זאת לחמש רמות - נערך שם דיון אם היה במעשה ממד מסוים או לא. זה כמו ''חקירה פנימית''. ע: ומה היו המסקנות, בשפה פשוטה? הרב: המסקנות היו שניתן ללמד עליו זכות אבל הדבר לא מוכרח - אף אחד מהדברים לא בא לידי הכרעה, רק שיש נטיה לזכותו בכל חמשת הרבדים שדוברו שם. הדבר פשוט לגמרי שהוא עצמו התכוון לחמשת הרבדים הללו, אך אין לדעת אליבא דאמת אם ה' עצמו חתם על זה. יש ביטוי בחסידות ש''לא תמיד ניתן לעבור על גשר של ברזל'' - יש לנו שולחן ערוך, וכתוב שם מה לעשות ומה לא, אך יש הרבה דברים בעולם, וגם דברים גדולים, שאפילו התלמיד חכם הגדול ביותר לא יכול לדעת במאת האחוזים אם כך צריך לעשות או אולי בדיוק להפך. אפילו אם ידע את כל התורה כולה הוא יכול להיות במבוכה, ואז עליו להכריע מתוך הלב בלבד - מתוך ''היחידה שבנפש'', שהיא המדרגה הפנימית ביותר של הלב. ע: אני חושבת שלא יבינו את זה... הרב: ודאי שלא יבינו, ולכן כל ההתייחסות לחוברת אינה נכונה כי לא מבינים כלל את הענין. ע: אבל אנשים זוכרים את השם של הרב בקשר לחוברת! הרב: בגלל התקשורת. ע: מהו ההסבר הפשוט לחוברת? הרב: ההסבר העממי הוא ''גילוי המורכבות של המניעים הנפשיים של הפעולה'', זו ההגדרה. לימוד הזכות על ברוך גולדשטיין הי''ד הוא על המניעים שמתוכם פעל - הוא היה שפוי במאת האחוזים, כל כך שפוי שאפילו התגבר על פחדים אנושיים פשוטים ופעל במסירות נפש כשליח של עם ישראל, לפי דעתו. יש בזה מורכבות של חמשה רבדים של מניע פנימי: אם הדבר התקיים לבסוף כפי שרצה, יש בכך רובד של ''קידוש ה''' - שאנשים יאהבו את ה' ואת עם ישראל ותורת ישראל ויתקדש שם ה' בעולם. ניתן לומר שקרה להפך, לא באתי להכריע אלא להצביע על האלמנטים הללו. האלמנט השני נקרא ''הצלת נפשות''. אם בעקבות מעשהו הוא הרתיע באמת את האויב, כפי שהיתה כוונתו - אמנם הוא פגע באנשים ''חפים מפשע'', אבל בזמן מלחמה, כאשר יש עימות בין העמים, כללי המשחק שונים - ואם הוא הציל יהודים, כפי שהיתה כוונתו, אז לפי התורה הדבר מוצדק. מאידך, ניתן לומר הפוך - שהערבים כל כך התרגזו לאחר זמן, וכל מה שקורה כעת הוא בגלל מעשהו, הם מתנקמים כעת. ניתן לפרש זאת לכאן ולכאן. אחר כך יש גם ענין של מצוות נקמה, בזמן שזה נכון, וענין של מחיית הרע בעולם, וענין של כיבוש ארץ ישראל - בסך הכל חמשה דברים. הכל הוא דיון פנימי נפשי לגבי המניעים והצדדים ללימוד זכות על נטיתו הנפשית. מאידך, יכול להיות שיקול הפוך, כי מעשה כזה לא כתוב ב''שולחן ערוך'' אלא נובע מתוך הגילוי של היחידה שבנפש. קידוש ה' תלוי בדעת קהל ע: הרב דבר על קידוש ה', אבל כשקרה המקרה הזה כל העולם דבר נגדנו. הרב: זה בדיוק מה שאמרתי הרגע שזה לא בטוח. תלמיד: זה תלוי בגיבוי הצבורי הרחב שהרב הזכיר קודם. יום לאחר המקרה היו תלמידי תיכון שעמדו דקת דומיה לזכרו, אבל לאחר שבוע הם גינו זאת בגלל חוסר גיבוי. אם הצבא היה עושה זאת, או אותו גוף שהרב מדבר עליו, והיה לכך גיבוי מוסרי רחב הדבר היה נראה אחרת. גם שאלת קידוש ה' או חילול ה' תלויה באותו גיבוי. הרב: כן, בדיוק. תלמיד: לא מדובר בגיבוי של עשרה חבר'ה מקרית ארבע... ע: השאלה היא, אם הממשלה והצבא היו צריכים לגבות את המעשה? הרב: הכל מתחיל בראש, והעיקר הוא שתהיה מתיקות בראש, שיהיו קבלה וחסידות בראש. מהראש זה יורד לרמת הדוברות. לפני שאותו גוף שצריך לקום מתחיל לעשות פעולות חייבת להיות לו כריזמה כובשת לבבות ומפיחה רוח חדשה בעם. אם אין דוברות נכונה לא יעזרו הפעולות בשטח והדבר לא שווה מאומה. רק לאחר שיש תיקון במחשבה והצלחה בהבעה נכונה, עם מתיקות שרוכשת אהדה רחבה בעם ובעולם, אז הכל מוצדק ויש את קידוש ה' ואת כיבוש ארץ ישראל והצלת נפשות וכל מה שמנינו באותה החוברת. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי