|
אם כי אני נרגעתי בעובדה שאתה מכיר בתהליך שהוא גם תהליך של ''שלום, גם חשוב וגם לא רוורסבילי שהוביל את שני הצדדים כברת דרך אדירה זה כלפי זה, למרות המורדות והעליות ב ע י נ י ך''. כי בעיני ובעיני רבים, וללא כל דמגוגיה, הוא לא תהליך שלום, הוא רוורסבילי, והוא הוביל את שני הצדדים כברת דרך אדירה זה כלפי זה לעימות אלים. רק בעניין ה'חשוב' אני מוכן להתפשר, כי התנגשות אוסלו הובילה אותנו למחוזות לא נוחים ומיותרים ובמחיר קורבנות גבוה מדי.
יחד עם זאת אינני זוכר שהפלסטינים הכירו כבר בזכות קיומה של ישראל. הם הצהירו שאת ההכרה בישראל הם דוחים לסיום הנסיגה לגבולות 67'. ב-98' נעשה נסיון פתטי לשנות ניסוחים באמנה הפלסטינית שדיברה על השמדת ישראל, אבל זה לא החזיק מים. האמנה נשארה אותה אמנה והמים אותם מים.
גם את 'מפת הדרכים' לא ניסח שום ''עולם''. ''מפת הדרכים'' נקבעה במו''מ בין ארה''ב לישראל ולפלסטינים, ולאחר מכן הוא הובא לידיעת האירופאים, כדי לשלבם כמדינות שנותנות גב כלכלי ליישומו. בינתיים שום סעיף לא התחיל להתבצע מאותה ''מפה'', אבל ישראל הקדימה אותו ונסוגה מעזה לקול אנחת רווחה של קואליציית השמאל, שאינה עירה לכשלים שיש במהלך הזה.
האם הפלסטינים קיימו את סעיפי ההסכם? תנאי להתחלת תהליך מדיני הוא פירוק ארגוני הטרור, איסוף כלי הנשק והבאתו לחסות המשטרה הפלסטינית, הפסקת התעמולה האנטישמית (במסגדים, בתי הספר ובתקשורת). שום דבר מזה לא התקיים ולא מתקיים. אתה באמת חושב שזה גם יתקיים?
החמאס חזק, הכי חזק, בטח ברצועת עזה. אבל מי שמתכנן, מכין ומוציא טרור זה לא רק החמאס, אלא גם הפתח ליחידותיו, גם הג'יהאד האסלאמי והחזית הדמוקרטית ומה שבינהן. הג'יהאד שומר על שקט יחסי כדי לא לתת עילה לשרון להשאיר את צה''ל יום אחד נוסף ברצועה. מהיום כל ארגוני הטרור ירגישו עצמם חופשיים יותר לפעול. אלא שעכשיו ישנו מאבק פנימי על תפיסת מנהיגות בחברה הפלסטינית. מאבק זה ישליך גם על עוצמת הטרור נגדנו. |
אני חייב להודות, רמי, שאתה מגלה בזאת את אמריקה
