|
ע''פ הביטוי המקובל ליהושע בזמן בית שני ובהשםפעת הארמית שהיתה שפת הדיבור העיקרית בקרב היהודים. העברית היתה שפה בה כתבו וקראו את התורה ואת הספרות האחרת שחלקים ממנה נכנסו אח''כ גם לתלמוד, גמרה, משנה וספרים חיצוניים.
ישו היה ככל הנראה מנהיג דתי-חברתי סגפני משהו שקיבץ אחריו כמה עשרות תלמידים. המנהג הזה היה נפוץ והיו קהילות גדולות יותר כמו האיסיים. ישו נולד, חי ומת כיהודי. הוא לא ידע מה הולך לקרות לו, לשמו וסגפנותו. תלמידיו, ובעיקר מהדור השני ואילך החיו את הכת הישועית שהיתה יהודית בכלל והיא התפשטה למצרים, ליוון ולרומי. בעניין הזה היא לא היתה שונה בכלל מהזרם המרכזי של היהדות.
גם היהדות התפשטה בכל מזרח אגן הים התיכון והגיעה אף לרומי ולגליה וספרד. יהודים מארץ ישראל ''ירדו'' לארצות הים וישבו לאורך חופי אסיה הקטנה, יוון, רומי וצפון אפריקה ממצרים ועד למרוקו של היום. היהדות היתה אבן משיכה גם לגויי הים שהתגיירו והפכו ליהודים. כל זה החל במאה הראשונה לפני הספירה. בעבודות הסטוריות מעריכים את מספר היהודים בכ-7-8 מיליון נפש, כשליש מהישוב שמסביב לאגן הים התיכון.
בתוך כל זאת פעלה הנצרות שמצאה את ליבה לגויי הים בקלות יחסית כי לא דרשה מהם מצוות תעשה והקלה על שמירת החוקים הדתיים. אבל כל זה סיפור ארוך ומורכב. אולי לפעם אחרת. |
שמו של ישו היה ישוע
