  
  
  
|
 |
|
||
  כן, ואשאל שוב |
|||
|
|||
אתה יכול לבנות מקרי קצה שבהם מתקיימים תנאי אבסורד ולהוכיח מה שאתה רוצה. אתה שואל, למעשה, מה יקרה אם הגדרות המוסר שלי ישתנו. אנחנו דנים על ההגדרה הנוכחית. אסור לו לגנוב משום שזה לא מוסרי, כלומר: גורם נזק לזולת. ההרגשה הרעה היא אינדיקטור לכך. אתה מנסה לחזור שוב ושוב לנימוק הרציונלי, למרות שטענתי שהנימוק המוסרי אינו הרציונל של הפרט. יתכן בהחלט שבמצבים מסויימים *כדאי לו* לגנוב, ואף על פי כן – אסור לו. בסעיף האחרון שלך, אתה שואל אם אני אסכים לעשות מעשה לא מוסרי כשימי ספורים כדי לקדם עניין אגואיסטי. קודם כל – אני חושב שלא. מלבד זאת - בטווח הארוך אגרום נזק לחברה שבה הוא יחיה, כך שבעקיפין אגרום לו נזק. אז בוא ותפתח עוד תנאי קיצון: האם אסכים, כשימי ספורים, לגנוב את המזוודה של החבר שעומד להידרס על ידי רכבת לפני שהבן שלי עובר לגור על הירח בחברה שיודעת בוודאות שכדור הארץ עומד להיחרב ארבע דקות לאחר שיגיע לשם. יתכן שבתנאים כאלה אסכים לגנוב את המזוודה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כן, ואשאל שוב |
|||
|
|||
איני רוצה לשנות את הגדרות המוסר שלך כלל וכלל. בסה''כ לקחתי פריט אחד של ''התההגות מוסרית'',לפי ההשקפה המוסרית האישית שלך, ואני מבקש לברר, מדוע בחרת לסווג אותה כהתנהגות ''טובה''. במלים אחרות, אני מבקש לברר את ה*מקור* לקוד המוסרי שלך. זהו זה. עד עתה חילצתי ממך, שה*מקו* או ה*הצדקה* שאתה נותן לסיווג גניבת המזוודה כ''התנהגות בלתי מוסרית'' הוא, שהגניבה פוגעת בזולת. וכשביקשתי להבין מהוא המקור או ההצדקה לסיווג ההימנעות מפגיעה בזולת כ''התנהגות מוסרית'', קיבלתי שתי הצדקות (אני לא בטוח בכך עד עתה: האחת, שהפגיעה בזולת, הנובעת מגניבת המזוודה, גורמת לחברה בכלולותה נזק לטווח הארוך, והשנייה - שהפגיעה בזולת פוגעת גם בגנב בעצמו. אני מנסה להראות, באמצעות ''מקרי הקיצון'', כלשונך, ששתי הנמקות הללו אינן עומדות, וזה לגיטמי לגמרי. אבל אני רוצה להתייחס למשפט הזה שלך: ''יתכן בהחלט שבמצבים מסויימים *כדאי לו* לגנוב, ואף על פי כן – אסור לו'', משום שהוא משפט חשוב, לדעתי. מה שאתה אומר במשפט הזה, בעצם, הוא זה: א. אתה מכיר בכך, שלעתים יש קונפליקט בין טובתו של הפרט לבין טובת הכלל. ובמקרה הזה: כדאי לו, לגנב, לגנוב (כי זה מקדם את טובתו האישית), ואף על פי כן – אסור לו לגנוב, מוסרית (כי זה .... ואני מנחש'' פוגע בחברה). כלומר, אם הבנתי נכון את כוונתך, אתה מוכן להניח, כי בדוגמא של גניבת המזוודה תצמח לגנב טובה אישית מגניבת המזוודה, אל שלטענתך הגניבה תגרום לחברה נזק, וטובת החברה עדיפה. 1. על כן אני חוזר ושואל: אם *מניחים*, שהנחתך כי הגניבה לא תגרום לחברה בכלולותה שום נזק (או, בגרסה ''קלה'' יותר - נזק קטן) - הינה הנחה שגויה - האם אז, לדעתך, ינהג הפרט בתבונה אם יגנוב את המזוודה? 2. ושאלה נוספת: מתי ובאלו נסיבות, באופן עקרוני, לדעתך, כדאי לו לפרט להעדיף את טובת החברה על פני טובתו שלו, ומה ההצדקה המוסרית לכך? 3. אני חוזר על שאלתי בעניין גניבת המזוודה כשימך ספורים, ואני שב ומבקש ממך להשיב על שאלותיי *כפי שהן*. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כן, ואשאל שוב |
|||
|
|||
אתה שוב מייחס לי טענות שלא טענתי כשבסופו של דבר אתה רוצה להגיע ל„כדאיות”. נראה שאתה חותר להגיע בכל כוחך למסקנה כלשהי, וכשאינני אומר בדיוק את מה שקיווית שאומר, אתה אומר שאני מתפזר, או לא עונה על השאלה, או סוטה מדרך הדיון – הכל כדי שלא תיאלץ לשנות את דעתך שהאדם הדתי נעלה על האדם החילוני מבחינה מוסרית. אתה יכול לנסות להתיש אותי שוב ושוב בשאלות. מי יודע, אולי אפילו תצליח. המוסר אינו העדפת החברה על העדפת הפרט. להעדפה כזו קוראים קומוניזם, לא מוסר. המוסר הוא הימנעות מנזק לזולת. אתה שואל מהי ה*הצדקה* לסיווג ההימנעות מפגיעה בזולת כמוסרית. זו אינה הצדקה, אלא הגדרה. מוסר פירושו הימנעות מפגיעה בזולת. כעת אתה מקשה: כן, ואם לא יודעים שאתה הוא הגורם נזק, ואם אתה מזיק לזולת לטובת מטרה נעלה וכן הלאה וכן הלאה. יתכן שבתנאים מסויימים אמצא את עצמי עושה מעשה לא מוסרי. לא אגנוב מזוודת כסף כשאני נוטה למות, למרות שאם תתאמץ אולי תמצא תרחיש שבו כן אגנוב מזוודה. וכעת לשאלותיך: 1. על כן אני חוזר ושואל: אם *מניחים*, שהנחתך כי הגניבה לא תגרום לחברה בכלולותה שום נזק (או, בגרסה ''קלה'' יותר - נזק קטן) - הינה הנחה שגויה - האם אז, לדעתך, ינהג הפרט בתבונה אם יגנוב את המזוודה? תלוי מהי המטרה שלו. 2. ושאלה נוספת: מתי ובאלו נסיבות, באופן עקרוני, לדעתך, כדאי לו לפרט להעדיף את טובת החברה על פני טובתו שלו, ומה ההצדקה המוסרית לכך? שוב ה„כדאי” הזה? תלוי מהי המטרה שלו. 3. אני חוזר על שאלתי בעניין גניבת המזוודה כשימך ספורים, ואני שב ומבקש ממך להשיב על שאלותיי *כפי שהן*. לא אגנוב מזוודה כשימי ספורים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה דווקא קומוניזם? |
|||
|
|||
האם הפאשיזם (למשל) מעדיף את הפרט על פני הכלל? האם בכלל יש תורה חברתית אשר תעדיף את טובת הפרט על פני טובת הכלל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה דווקא קומוניזם? |
|||
|
|||
הפאשיזם מעדיף את המדינה על פני הפרט. אולי ניתן לראות קפיטליזם כמשהו דומה למה שאתה מחפש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבחנה מעניינת |
|||
|
|||
לא חשבתי על זה במונחים הללו. לא ידוע לי על חברה שאי פעם ויתרה על זכותה לתבוע מן הפרט להקריב את חייו למענה בעת הצרך, חברות רבות רואות כזכותן ליטול את חיי הפרט מסיבות מגוונות שחלקן סיבות ערכיות (למשל עבירה על חוקי הדת). למעשה כל חברה אנושית רואה את עצמה חשובה מאשר פרטיה, יש המעניקות לפרט יותר זכויות מסוגים שונים מאשר חברות אחרות אבל בשורה התחתונה - החברה וערכיה יותר חשובים מן הפרט וערכיו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי החשוב ביותר? |
|||
|
|||
אפשר להמשיך ולשחק במשחק הזה. הנה דעתי על מי שנמצא בעדיפות העליונה על פי תורות שונות: פאשיזם – המדינה נאציזם – הגזע סוציאליזם – החברה קומוניזם – החברה דת – אלוהים אנוכיות – אני אלטרואיזם – הזולת קפיטליזם – הפרט דמוקרטיה – העם אנארכיה – אף אחד מונארכיה – המלך דיקטטורה – השליט אוליגרכיה – המעמד בדת האדם נדרש רק לעתים רחוקות להקריב את עצמו למען האל, אבל הוא עלול להידרש למסור את חייו עבור עיקרון כלשהו שמקורו לכאורה אלוהי. ביהדות, למשל, מצופה מאדם להקריב את חייו ובלבד שלא ימיר את דתו. יש וריאציות שונות, שבהן מחברים יותר מתורה אחת. ביפן הקיסרית היתה מונארכיה-דת. הקיסר היה גם שליט וגם אל. גם פרעוני מצרים היו במעמד דומה. כיום נפוץ השילוב של דיקטטורות דתיות, למשל באיראן ובערב הסעודית. יש, כמובן, גם דיקטטורות חילוניות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי החשוב ביותר? |
|||
|
|||
''ביהדות, למשל, מצופה מאדם להקריב את חייו ובלבד שלא ימיר את דתו'' הרמב''ם בעצמו הורה ליהודים להמיר את דתם בעת סכנת חיים, והסביר כיצד להמשיך הלאה. למסור חיים זה רק על שלושה דברים: שפיכות דמים - אומרים לך להרוג מישהו אחר, עליך למות ולא להרוג. גילוי עריות - כופים עליך גילוי עריות (משפחה), תמות ולא תעשה. עבודה זרה - עזיבת היהדות ועבודת אלילים. ( העמדת פנים איננה מעבר !! ) היהדות מקדשת את החיים יותר מכל חברה וחוק בעולם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי החשוב ביותר? |
|||
|
|||
את זה הבנתי ולכך התייחסתי: עבודה זרה היא חטא שכדי להימנע ממנו, אמור היהודי למסור את חייו. למה, בעצם? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עבודה זרה היא עונש מוות קבוע |
|||
|
|||
אם יהודי ממיר את דתו לגמרי ועובד עבודה זרה, הרי שהוא גוזר על עצמו עונשי מוות במספר עצום, כי יהודי נשפט כיהודי גם אם המיר את דתו. היהודי בוחר בין מוות על קידוש השם, שהוא המוות ''הטוב ביותר'', לבין עונשי מוות רבים על חטאים רבים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עבודה זרה היא עונש מוות קבוע |
|||
|
|||
זאת אומרת ש*לא כדאי* ליהודי להמיר את דתו בגלל העונש האיום. למה, בעצם, הוא נשפט כל כך לחומרה? ואיך יודעים שזה מה שקורה לו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הוא נשפט בדיוק כמו כל יהודי אחר |
|||
|
|||
יהודי רגיל מבצע חטאים מדי פעם והוא יענש עליהם, יהודי שהמיר את דתו, חוטא באופן קבוע, 24 שעות ביממה !! איך יודעים? כרגיל, הכל כתוב בתורה ובתורה שבעל פה. זוכר את ''מות יומת'' שבתורה כמעט על כל עבירה ? הרי אי אפשר להרוג בן אדם יותר מפעם אחת, ואם זה העונש המובטח הרי שהוא יתבצע מתישהו. והזמן הוא: לאחר המשפט האמיתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''קשה להיות יהודי'' כמו שאמר פעם הבדרן האידי דז'יגאן |
|||
|
|||
עס שווער צו זאיין א ייד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה ניתנה התורה לעם ישראל ולא לעם אחר |
|||
|
|||
מכיוון שהוא עם קשה עורף, לחיוב ולשלילה. היהודי החזיק בדתו למרות כל העינויים האיומים שהוא עבר, אין פשע ורשע בעולם שלא נוסו על העם היהודי, כדי להעבירו על דתו, וכולם נכשלו, כי כאשר היהודי מתעקש גם מלאך המוות לא ירתיע אותו. לחיים ה''קשים'' הללו יש תמורה, בעולם הזה ובעולם הבא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אמן ואמן. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הוא נשפט בדיוק כמו כל יהודי אחר |
|||
|
|||
בהזדמנות זו רציתי לשאול אותך: למה הכל כתוב בתורה אבל בשפה שאדם נורמלי לא יכול להבין אם הוא לא מברר אצלך למה הכוונה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''משכיל'' לא יכול להבין |
|||
|
|||
את מה ש''פרימיטיבים'' מבינים. את התורה יכול כל יהודי להבין, לפי רמתו ובעיקר לפי השקעתו. הידע שלי ביהדות הוא בסיסי ביותר, רק לאנשים הרחוקים מהיהדות הוא נראה מסובך או מורכב. יהודי אינו מתבייש ללמוד מחכמים ממנו בכל תחום. היהודי משקיע ולומד היטב, כי הלימוד הוא ערך בפני עצמו, לימוד התורה, הקריאה, השינון והלימוד, הם מצווה חשובה. כאשר החילוניים יהפכו את הלימוד למצווה אולי גם הם יחכימו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נסה אותנו |
|||
|
|||
מה הבעיה לאלוהים לומר: אין לערבב בשר וחלב. יש להמתין שלוש שעות לאחר אכילת בשר לפני שאוכלים מאכלי חלב. במקום זה הוא משאיר אותנו עם „לא תבשל גדי בחלב אמו”. מדוע הוא לא ציין בספר בראשית שהארץ היא כדורית ומקיפה את השמש? למה לבלבל למאמינים את המוח? למה צריך להשקיע כדי להבין את התורה? אי אפשר לכתוב אותה בעברית נורמלית כדי שגם כופרים סתומים כמוני יוכלו להבין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התורה ניתנה לעם ישראל |
|||
|
|||
תלמד קודם כל עובדה בסיסית חשובה: בהר סיני קיבלנו את התורה ואת התורה שבעל פה. לא ניתן להבין את התורה לעומק ללא התורה שבעל פה. התורה היא הצופן והתורה שבעל פה היא המפענח, זו אחת הסיבות שגויים שמנסים לפרש את התורה נשמעים מצחיקים לאוזן יהודית. למה התורה מסובכת לכאורה ? התורה ניתנה לכולם, טיפשים וחכמים, נבונים וקשי הבנה, כל אדם שיקרא בספר התורה ימצא בה ענין לפי גילו ויכולתו. ספרים רגילים בנויים לגילים ויכולות מסוימות, ילד שיקרא ספר רפואה ישתעמם ולא יבין דבר, מבוגר שיקרא ספר ילדים, אם יקרא, כנראה שהוא משועמם אנוש. ספרים מקצועיים רק בעלי אותו המקצוע יכולים לקרוא ולהבין, וכן הלאה. מכאן, שלכתוב ספר המדבר אל כולם זה מבצע קשה מאד, וכידוע לנו, המבצע הוכתר בהצלחה מלאה. - - - - - - - לספר התורה יש מטרה חינוכית נטו, כל מילה, כל משפט, וכל סיפור המובא בה, משמש ללימוד כללי התנהגות וקיום מצוות כהלכה. אין בתורה מילים מיותרות. בריאת העולם, נשמות, ושאר הדברים המורכבים ניתנו בתורה שבעל פה, ונועדו לאלו שמעמיקים ומשקיעים בלימוד, לאדם פשוט קשה מאד להבין בנושאים האלו, וממילא יהודי אינו מחויב לדעת מעבר ליכולתו. - - - - - - - - - - - - - למה צריך להשקיע ? כי התורה היא תורת חיים, היא מדריך מלא לחיים נכונים ומלאים. האדם חייב להתקדם ולעבוד כל הזמן כדי להשתפר במידותיו, כל עמידה במקום היא נסיגה אוטומטית, כי יצר הרע לעולם לא מפסיק לעבוד, הוא לא נח אפילו בשבתות ובחגים. קח לדוגמה דבר מעשי שקל יותר להבינו, זוגיות. על פי ההלכה הגבר היהודי אמור להשקיע רבות ביחסי הזוגיות. ההלכה מלמדת אותו על אופי האישה וצרכיה לפרטי פרטים, מחייבת אותו להיטיב עמה כפי ממונו, מחויב לשכב עימה בכל עת שתרצה, הגבר מחויב לפייסה כדי שתאות לשכב עימו כי יודעים שהאשה שונה, ואינה יכולה להיות במיטבה כשהיא מרוגזת. הגבר מתודרך להודות לאישה על כל עבודות הבית שהיא מבצעת, כי האשה זקוקה להכרה בעבודתה ולמחמאה, רוב הגברים לא מודים לאשה כי התרגלו לעבודתה (אופי ישראלי). ועוד הלכות רבות מאד המורות לגבר כיצד לדבר ולהתנהג אליה בכל מצב. כל ההלכות הללו דורשות השקעה רבה, מחשבה רבה ותשומת לב מדוקדקת, והתוצאות של העבודה ה''קשה'' הזו הן נפלאות, משפחה מאושרת ושמחה. אין תוצאות בחיים בלי עבודה קשה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התורה ניתנה לעם ישראל |
|||
|
|||
אני אדם, קראתי את התורה ולא מצאתי את מה שאתה אומר שיש בה. נראה שאסור לקרוא את התורה בראש פתוח אלא להניח מראש כמה הנחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תיאור הזוגיות המוזר הזה שלך |
|||
|
|||
נשמע יותר כמו הוראות אילוף לחיות מחמד. אנשים חיים זה עם זה מאחר והם אוהבים זה את זה ורוצים להיטיב זה עם זה. לא צריך לשם כך שום הוראות ותדרוכים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכן ההבדל בתוצאות בולט לעין |
|||
|
|||
אתם לא ''מאולפים'', לכן הנשים שלכם מקבלות אגרופים לארוחת בוקר, סטירה לארוחת צהרים, ונגיחה כברכת לילה טוב. הגירושים שלכם הם במימדים של מגיפה, וללא הבעיה הכלכלית הנלווית לגירושין, נראה שלא היו נשארים זוגות חילוניים. אין לכם מושג מה היא אהבה, ההגדרה שלכם לאהבה דומה להגדרת אהבה בין כלבי רחוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שטויות |
|||
|
|||
ראינו את הזוג החרדי מאלעד | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראינו את עלילות הדם |
|||
|
|||
הזוג הוא חוזר בתשובה ולא חרדי, האשה מסתובבת עם חולצת בטן וזרועות חשופות לחלוטין. למעליל הסידרתי לא חשובות העובדות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תירוצים עלובים |
|||
|
|||
גרים בעיר חרדית, הולכים לבית כנסת, חוזרים בתשובה, משננים את כל האגדות והמעשיות שלכם ובין לבין קצת מתעללים בלידים. ואגב - עוד לא הזכרנו את כל הרבנים שעושים מה שעושים לנערים ולילדים, ולא את האנסים ולא את שאר הנבלים בחסות התורה. ממש עדת צדיקים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תירוצים עלובים |
|||
|
|||
''מתעללים בלידים.'' תרגם בבקשה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכן ההבדל בתוצאות בולט לעין |
|||
|
|||
צדק לעמיש-ראלמת: אין לכם מושג מה היא אהבה, ההגדרה שלכם לאהבה דומה להגדרת אהבה בין כלבי רחוב.'' היתי מת מצחוק אם זה לא היה עצוב כל כך! (חוש הומור ב''ה יש לך) חוץ מהמשפט הראשון, כוללני מדי, יתרת תגובתך לא ניתנת לעירעור, ולכן יתקשו יריבך להשיב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נסה אותנו |
|||
|
|||
''מה הבעיה לה' לומר: אין לערבב בשר וחלב.'' זהוא קנה מידה ערכי/מוסרי שברבות הימים הפך 'מוסר להלכה'. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם היהדות מתירה לאנשים |
|||
|
|||
לא להתגייס לצבא ולא להלחם למען המדינה? חובת הגיוס היא בסופו של דבר דרישה מהפרט להקריב את חייו למען החברה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם היהדות מתירה לאנשים |
|||
|
|||
אתה לא מעודכן. זה היה פעם. הדת הדינמית שלנו השתנתה. כיום זו מלאכה של חילונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם היהדות מתירה לאנשים |
|||
|
|||
שאלתי את דוד המלך מי שירת בצבאו, והוא השיב שכל חייליו היו חרדים. לא לשכוח שצבאו של דוד המלך היה צבא יהודי, בניגוד לצה''ל שאיננו צבא יהודי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם היהדות מתירה לאנשים |
|||
|
|||
הקפוטות לא הפריעו להם לרוץ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה לא עונה לעניין |
|||
|
|||
הנושא הוא המידה שבה הכלל עדיף על הפרט. השאלה נשאלה בתגובה לדבריך - האם היהדות מתירה לאנשים לבחור אם ברצונם לשרת בצבא או שהם כפויים לכך. האם יש לך תשובה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין העדפות כאלו ביהדות |
|||
|
|||
יש מקרה קיצוני בו מסכנים חיי ציבור שלם עבור חיי יהודי אחד, אם גויים צרים על עיר יהודית ודורשים להסגיר לידיהם יהודי אחד כדי להרגו, ובתמורה הם יסירו את המצור והמלחמה תסתיים, ההלכה קובעת - לא מסגירים את אותו היהודי !!!! ביהדות חוקי המוסר הם עקרוניים ומכירים במכלול העצום של השיקולים המוסריים, לוקחים בחשבון את אופיו של האדם על כל מורכבותו, לומדים מהעבר, מחנכים, ודואגים לעתיד. היצירה האנושית המושלמת ביותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין העדפות כאלו ביהדות |
|||
|
|||
האם יש מצבים בהם הפרט מחוייב להכפיף את רצונותיו לרצון הכלל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הכוונה, אני מניח, לגישות קולקטיביסטיות |
|||
|
|||
מול גישות אינדיבידואליסטיות (ראה Karl Popper, 1962, The Open Society and its Enemies ) כאשר הן הקומוניזם והן הפאשיזם, הינם תצורות ממשל קולקטיביסטיות, שמקורם האידאי, לפי Popper בפילוסוף הגל, ולמעשה עוד באפלטון. החברות הליברליות הניאו-קפיטליסטיות מעדיפות את טובת הפרט על הכלל. וכן הליברליזם שהוכל בארה''ב בעקבות החוקה שניסח תומס ג'פרסון. הרעיון הוא שפרט הפועל למען טובתו והגברת נכסיו מבלי לפגוע באחרים, מעלה גם את רמת הרווחה הכללית. הבנה זאת הינה מאוחרת בתולדות התרבות, וניסח אותה לראשונה הכלכלן הסקוטי אדם סמיט במאה ה-18. לפניו גרסו שמתחייבת התערבות מסיבית של המדינה על מנת לרסן את האינטרס העצמי של הפרטים שבה, שבהכרח פוגע, כך חשבו אז, באינטרס הכללי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה דש במובן מאליו |
|||
|
|||
השאלה היא האם יש חברות, או שיטות ממשל שאינן מעדיפות את טובת הכלל על טובת הפרט. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי