  
  
  
|
 |
|
||
  בדיוק ההפך: בגלל מדיניות ההתעלמות והדחקה, הנחשלות הונצחה |
|||
|
|||
ומכה בנו בהבטים רבים של חיינו כאן. אני חוזר: הנחשלות התרבותית והקוגניטיבית בממדיה השונים, שתאר פרנקנשטיין, פסיכולוג בעל שיעור קומה (וכפי שתאר אותה עמיתו פרופ' ראובן פוירשטיין) לא רק שלא התעממה במסגרת יצירת הקונסטרוקט הדימיוני המאחד וממזג בכוח המילים והמוח הקודח שאתה נוקט בו כמנטרה, מושג ''הישראלי'' - אלא שאם לא התעצמה במימדיה, עם זניחת גרעיני תרבות עמוקים הקיימים בארצות ערב, הרי לפחות נשארה באותה רמה כבשנות ה-50. אני סבור שרבים מהמזרחיים כיום נופלים בביצועיהם הקוגניטיביים, מערבים נוצרים למשל (שנמצא שהם עולים בהישגיהם הלימודיים בתיכון ובבגרות על תלמיד התיכון היהודי הממוצע). דהיינו, הם בדחייתם, מחמת הבושה החברתית את ה''ערביות'' התנערו מהגורמים המחזקים בתרבות, ונישארו בנחשלותם הקוגניטיבית, שדומני שאף התעצמה. נכון, על פני השטח הדברים אינם ניראים כך. ולמה? כי המזרחיים אימצו גינוני התנהגות חיצוניים, ובעיקר, דפוסי שפה ולשון הניראים כמעוגנים בקדמת הישראליות המערבית. הז'רגון, המראה, הגינונים שונו. הנחשלות הקוגניטיבית והרגשית רק העמיקו, או נישארו באותה רמה של שנות ה-50. הוורבליזצייה, התמחות באופני ביטוי רהוטים וזריזים והסתמכות יתר על תצורות וורבליזצייה, באו כגורם מפלס נתיבים חברתיים ועמדות, אך על חשבון שיפור קוגניטיבי משמעותי. היתה לי פעם ידידה מבריקה, ובעלת חשיבה ביקורתית מושחזת ומעולה, משוררת ירושלמית מחוננת ממוצא מרוקני בשם מירי בן שמחון (בשנים 82-95) שהיתה אף חברה של חבצלת חבשוש (פנחס שדה, זוכרים?) שגרה עימי במשך שנה בשנת 92-93 . אני זוכר היטב מה אמרה לי, לאחר פגישת אמנים מזרחיים עם שמעון פרס (ממנו התרשמה באופן יוצא מהכלל כאיש פתוח באופן מדהים ושוחר תרבות) בשנת 1994: האליטה האשכנזית והמזרחים עצמם, מהללים את המזרחיות כפי שהיא, כולל גם גילוייה הבעייתיים, הנחשלים והגסים ביותר, ובכך מונעים שינוי והתפתחות. למעשה, מחזקים גישה של חזקה על זכויות ומעמד במצח נחושה שלא כפרי הישגים ממשיים וללא צורך בשיפור יכולות, ביצועים ואישיות - גישה תכופות חמסנית, שחצנית, חטפנית, העשוייה לנקוט בדרכי הונאה, רמאות ואף פשע, וזאת תוך תחושה שזו זכותה. שכיח הוא דפוס של אשכנזי, שבניגוד לגישתי המבוססת על ידע, גישה עניינית השואפת לחקר האמת ולשינוי, הוא גזען שבגזען על בסיס אינטואיטיבי (גזען אינטואיטיבי). אלא שיש כאן עמדה שוללנית בסיסית, נטולת חקר והבנה. ודווקא משום כך, הוא מהלל את המזרחיות, מדבר על ''תרבותם העניפה של בני עדות המזרח'' (ביטוי החביב על פרס בטכס המימונה), מגנה אותי כאן כגזען מטופש... (הדבר שעושה כאן אלי כלפי) וישתלח בי בדוגמטיות תוך הדבקה לי של תבניות סכמטיות הנישמעות לאוזן ירודות ועלובות - תבניות התייחסות ועמדות זמינות לתודעתו של אלי כפי שהוא נוקט בהם כאן. זאת אולי תוך תחושה לוהטת של: ''הס מלהזכיר, זה מסוכן, לא רצוי''. כאן, אלי תוקף אותי, דומני שאלי כאידאולוג האוחז בפרוגרמה פרסקרפטיבית (כזאת שממליצה מה מן הראוי לאמר ולמה לשאוף), ובמסגרת זאת, כאידאולוג במלוא הלהט, הוא מתעלם בהרחבה ממידע אמפירי הנימצא מול עינו ממש, ושולל את תקפות השגותי תוך ביזויי. אכן, קשה עם אנשי להט אידאולוגי, לעיתים גם חסידים שוטים של משהו הנושק לתחומים שאין הם מבינים בהם דבר וחצי דבר, ומעבר לזאת, המעדיפים להתעלם באותם תחומים מנתוני המציאות בשם האידאולוגיה. ____________________ ראו שוב את ציטוט גישתו של פרנקנשטיין מראשית שנות ה-50 ומאוחר יותר. גם אם הדברים מהדהדים כיום כגזעניים ומקוממים באופן בוטה את הבון טון השולט, הרי מדובר בגינוי בעל אופי סוציולוגי וחברתי, שאין לו דבר עם מחקר אמפירי: היה פרנקנשטיין ספקן באשר לסיכויי הצלחתי , משום שגם הוא, כמו פוירשטיין, סבר שכושר ההפשטה שלי לקוי וכושר האינטליגנציה שלי נמוך. על כן לא ניחנתי ביכולת חשיבה סיבתית לגבי הבנת חוקיות העולם והחיים, בהבחנה בין עיקר וטפל ובהתמצאות במצבים הדורשים ''הבנת הסיבות'', החוקים והעיקר, ובהסתגלות לתנאים חדשים המחייבים ראייה מהירה של המשותף והמבדיל''. במאמר אחר בשם ''למושג הפרימיטיביות'' (1951) ניתח פרנקנשטיין את סוגי הפרימיטיביות המוכרים לו - של הילד (עמוד 342), של הלקוי בשכלו (עמוד 344), ושל חולה הרוח (347). בהקשרים אלה ניתח את תודעת ה'אני' ואת חולשתו אצל הפרימיטיבי הנחשל. כל אלה ''...מהווים רק כעין הקדמה לנושאנו העיקרי, ניתוח המנטליות הפרימיטיבית של יהודי העדות הבאים אלינו מאיזורי תרבות נחשלים'' (עמוד 352)...''אמרנו שהאדם הפרימיטיבי חסר 'אני' ושעולמו עולם על- אישי..., עלול ה'אני' ל''התנפח'' (נרקסיזם)...,ומכאן האנוכיות הצרה וחוסר ההבנה לערכים על אינדיווידואליים המציינים את הפרימיטיביות המנוונת'' (שם 353). ממחנכי ששתו את מחקריו בשקיקה, הבנתי שה'אני' שלי הינו חסר תוכן פונקציונאלי ,שאינני יכולה להגיע בדרך ההפשטה להכרת הזולת הזר כבעל 'אני'! (שם, 352). כל זה היה חשוב לפרנקנשטיין ומרעיו במישור הפילוסופי. הם ראו ''את המכלול'', היו חרדים ''לגורל עם ישראל'', ולא לגורל הילדים או המזרחים הקונקרטיים, עליהם נסבו מסקנותיהם. _____________ רציתי להבליט שוב את הפיסקה הנאמרת כאן בקלילות: היו חרדים ''לגורל עם ישראל'' | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי