  
  
  
|
 |
|
||
  אני אכנס אתך לויכוח על ה''מדעיות'' |
|||
|
|||
לאט לך. אני פירקתי ותיקנתי כנראה עשרות מקלדות בעשרים ושלוש השנים האחרונות. אז מה? אתה ממהר לומר שבגלל זה אתה „יודע” כיצד הן פועלות. אין ספק שאתה מוכשר יותר ממני. אני פירקתי מקלדות עם מנגנוני ממברנה ועם מנגנוני קפיץ. פירקתי מקלדות מגע ומקלדות מקשים ועדיין אינני בטוח שאני מסוגל להסביר איך זה „פועל”. אם אקח את ההסבר שלך, ודאי שלא ניתן להבין דיבור של בני אדם. המלים מושפעות מכל כך הרבה גורמים, החל מעוצמת הדיבור וכלה במצב הרוח של המשוחח, שלא סביר שאדם אחד יוכל להבין את משמעות הקולות שמוציא אדם אחר. וראה זה פלא: מתברר שיש איפיונים מוגדרים לדיבור אנושי, כך שאחר יוכל לזהותו, ונראה שגם זיהוי דיבור אנושי על ידי מחשב אינו דבר בלתי אפשרי. יתכן שאתה צודק בכך שכדי להתחיל בזיהוי יהיה צורך לדעת בתחילה איזה טקסט הוקלד. זו בעיה קלאסית של מפענחי צפנים בכלל. זו לא בעיה בלתי פתירה. יש לדעת באיזו שפה משתמש המקליד. לאחר מכן אחת השיטות הנפוצות היא לזהות מהו המקש הנפוץ ביותר שנלחץ בטקסט. באנגלית הוא מייצג, ככל הנראה, את האות E. יש גם שיטות אחרות. כדי להתוודע לשיטות השונות של פיענוח צפנים אני ממליץ בחום על ספרו של סימון סינג ''סודות ההצפנה'' (הופיע בעברית בהוצאת ידיעות אחרונות בשנת 2003). הסיבה שבעטיה אני חושב שהדבר אפשרי היא שגם בעזרת אוזן אנושית לא ממוכנת ניתן לזהות בבירור ברוב המקלדות לחיצה על מקש [Enter] ולחיצה על מקש הרווח. המקשים האחרים נראים זהים זה לזה, אך יתכן שמיקומיהם השונים גורמים להפקת צלילים שונים. נראה לי שיהיה יותר קשה לפענח הקשות של קלדנים בלתי מיומנים. עדיין יש אנשים רבים המקלידים רק באצבע אחת. נראה שאצלם מיקום המקש כשלעצמו לא תמיד יניב צליל ייחודי. עוד בעיה, המפענח והמקליד צריכים להיות בעלות מיומנויות שפה דומות. אני מאמין שגם מפענח מוכשר במיוחד לא יוכל להבין את הצירוף הייחודי „פירקתה מיקלדת” ויאמין שהבעיה היא בתוכנה ולא בכותב. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אני אכנס אתך לויכוח על ה''מדעיות'' |
|||
|
|||
יובל, אנסה להסביר בקצרה איך פועלת מקלדת. המקשים מסודרים כך שמתחתם יש ''מתג'' חשמלי זעיר. כל מה שהם עושים, הוא סגירת מעגל חשמלי, בזמן שלוחצים עליהם. כדי לחסוך בחיוט מלוח המקשים אל המחשב פנימה, מספר החוטים היוצאים מהמקלדת הינו קטן יותר ממספר המקשים. לכן, ''מסדרים'' מספר מקשים על כל מעגל חשמלי ''שנסגר'' עלידי המקשים, והתוכנה המפענחת בודקת את מידת הזרם שעבר בגלל סגירת המעגל. העקרון האלקטרוני: מקשים אשר מסודרים על ''הקו'' המשותף, קרוב יותר למחשב, סוגרים את המעגל ''קצר'' יותר, ואז ההתנגדות החשמלית שלו נמוכה יותר, והזרם העובר גדול יותר. מובן שמיקום המקשים על הקוים המשותפים נעשה כך שיהיה הבדל בולט במרחק כל מקש בתוך קבוצת המקשים המשותפת, כדי ליצור זיהוי מובהק יותר. התוכנה שמפענחת את המקשים, דואגת להבחין אם יש הקשה כפולה, אם זה היה ''רעש'' חשמלי או ממש סגירת מעגל, אם זו היתה הקשה כפולה או הקשה אחת מתמשכת, ועוד בדיקות, כיוצא בזה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי