  
  
  
|
 |
|
||
  ואגב מעניין לראות כי הדתיים שונאים |
|||
|
|||
את סטאלין יותר מאשר את היטלר. בקרב דתיים שוררת הדעה כי היטלר היה מעין שבט האלוהים שהעניש את היהודים על חטאיהם. את הטענה הזו אפשר למצא במרומז גם בפורום זה. נכון כי היה רשע וכו' אבל מאחר והיה כלי לרצון האל הכעס כלפיו לובש צורה שונה מזו שכלפי סטאלין, או המשטר הקומוניסטי בכלל. למרות שסטאלין וראשי שלטון בולשביקי אחרים כמעט מעולם לא התכוונו לפגוע ביהודים כעם, ורוב הכעס והפעילות האנטישמית שלהם היתה לאחר הקמת מדינת ישראל וקיבלה כיסוי של אנטי ציונות, הרי שבחוגים דתיים רואים בקומוניזם ובסטאלין את השטן הגדול. והסיבה ברורה למדי - הסוציאליזם לדורותיו מעמיד אלטרנטיבה לדת ומשך אליו יהודים רבים שמאסו ברבנים ובדת היהודית. הסוציאליזם נתפס כסיכון ליהדות, רק מעט פחות מן הציונות, והאיבה החרדית/רבנית נגד הסוציאליזם, שנבנתה באותם ימים של סוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים, נותרה עד היום. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה ממציא לך תיאוריות הבנויות על עצמך |
|||
|
|||
היהודי הדתי לא מבזבז יותר מדי אנרגיה על שנאה כמו השמאלני. מבחינת היהודי הגויים הם רק כלי בידי הבורא, אולם זה אינו פוטר אותם מפשעיהם, גם לגוי יש זכות בחירה, והוא משלם וישלם על בחירתו המוטעית. קומוניסט או פאשיסט, שניהם אותו זבל עבור היהודי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדתיים לא שונאים יותר את הילטר או סטאלין |
|||
|
|||
הדתיים לא שונאים יותר את הילטר או סטאלין, תגובה 64921 בדיוק כמו שהחילונים לא. אמירתך היא אמירה סתמית ומגמתית שרוצה לתמוך בטיעון מגמתי. כל בן אדם נורמלי שונא את השניים, או יותר נכון את מהותם, מעשיהם ועקרונותיהם. ולכן פרשנותך את דרך ראייתם של ה''דתיים'' (איזה? כי יש פרשנויות שונות בינהם ובין חוקרים חילוניים) לא רלוונטית, או לכל היותר רדודה ומגמתית. להשוות בין סטאלין להיטלר אין זה בהכרח לומר ששניהם היו דומים האחד לשני ב כ ל תכונותיהם. אין אדם בעולמנו הדומה למישנהו אחד לאחד. יש דומה ויש שונה בין כל מנהיג ואדם , הכל מדיד גם אם הוא מהסוג הנחות ביותר. שאלה נוספת היא באיזה עניין נכון להשוות בין השניים כדי ללמוד על מאורעות התקופה. ובעוד אתה שואל בתמיהה האם אפשר להשוות בין השניים תגובה 64901 , אתה עצמך נכנס מיד לסוגיה הזו ומשווה בינהם. ולשיטתך אתה לא מוצא דברים דומים בינהם. בעצם אתה מוצא רק את השונות. אתה למשל טוען שאין כל דימיון בין המבנה הנפשי של היטלר וסטאלין. הייתי מוסיף ואומר שגם אין דימיון בין השפמים שלהם. לדעתי גם לא תמצא דימיון גבוה בכל תכונותיהם הפסיכולוגיות. אבל פרנואידים הם היו תגובה 64908 . ובכל זאת בין כל שני מנהיגים טוטליטרים שתיקח – הם (היו) יהיו 'דומים' ו'שונים', כאשר ה'דומים' גובר על ה'שונים'. באותו אופן אתה טוען שאין כל דימיון בין הממסדים של גרמניה הנאצית וברית המועצות. אבל אלה היו שני ממסדים טוטליטריים (מדינה=שליט=מפלגה=רוח/טובת הכלל) שנשענו על כוח הצבא והמשטרה החשאית מצד אחד ומצד שני על התגייסות הכלל לקיום מטרות השלטון. המסגרת הזו נשמרה בתוך חברה שקיבלה על עצמה התגייסות ומשמעת. המשטר מצדו טיפח טפילים ומשרתים ונקם בבודדים שהירהיבו עוז וביקורת כנגד המשטר. נכון שהמשטר הקומוניסטי בבריה''מ הצליח לחסל הרבה יותר בתוכו. אבל גם המשטר הנאצי בגרמניה חיסל גרמנים שהתנגדו למשטר הטוטליטרי של הנאצים. המכנה המשותף הרחב למשטרים הסובייטי-קומוניסטי ולגרמני-נאצי הוא הטוטליטריות. שהיא שבירת ערך האדם לטובת הכלל בכפיה ובכוח. שני המשטרים רצו לטלטל את החברה הישנה ולבנות חברה חדשה. היטלר וסטאלין שנאו זה את זה. הם קידמו את משטרם על שלושה מרכיבים: מסרים חדים וקיצוניים הטבולים בפרופגנדה, הם היו אנשים א-מוסריים ושניהם הניעו את מדינותיהם ''לשלוט על העולם''. בעוד המשטר הקומוניסטי חילק את החברה האנושית החולה למעמדות וראה בפתרון הנכסף את השְלטַת מעמד הפועלים האחד והיחיד כפתרון וחיסול המעמדות האחרים (אם באש ואם בקבלת הדין), הרי שהמשטר הנאצי חילק את החברה האנושית לגזעים עליונים וגזעים נחותים, וראה את המשך קיומו של הגזע העליון כפתרון יחיד באמצעות חיסול הגזע התחתון. המשטרים הטוטליטריים היו מבוססים על אידיאולוגיה רשמית אחת שהכתיבה לאזרחי המדינה כיצד לפעול בכל תחומי חייהם. אידיאולוגיה זו הציגה אידיאל, חזון, שלמען השגתו יש להשקיע את מרב המאמצים, גם אם הדבר כרוך ברמיסת זכויות האזרח. במדינות שמשטרן טוטליטרי שלטה מפלגה אחת ובראשה עמד מנהיג חזק. המנהיג ברוסיה היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית, באיטליה היה זה הדוצ'ה ובגרמניה – הפיהרר. אבל בסך הכל זה היה אותו כלי במגרש המשחקים של ההיסטוריה. ראשי המשטרים הטוטליטריים שלטו ללא כל מגבלה בכל תחומי החיים במדינתם - חינוך, אישות, כלכלה, תרבות ומלחמה. המשטר הקומוניסטי של סטאלין החל להשמיד בתוכו מתנגדים פנימיים, אנשים וקבוצות שהיוו איום אמיתי או דימיוני על סטאלין – חברי מפלגה, חשודים בהתנגדות למפלגה, או מה שמכונה בלשון המפלגה: 'פרזיטים'. המשטר הנאצי החל את החיסולים בתוכו, בין קבוצות ואנשים שהיוו איום אמיתי או דימיוני על היטלר – חברי מפלגה, לובשי החולצות החומות (ס.א, 1934) ומה שמכונה בלשון המפלגה: 'פרזיטים'. שני המשטרים, שתי התיאוריות האידיאולוגיות שאפו להרחיב את שליטתן על כלל העולם. המהפיכה הקומוניסטית אמורה היתה להבשיל כשכל העולם יהיה תחת משטר אחד שיקדם את האינטרסים של המעמד היחידי – מעמד הפועלים. ואילו המשטר הנאצי דגל בהשלטת הנאציזם על הכל ודרכו חיסול הגזעים הנחותים. אצל הקומוניסטים קראו לזה ''אינטר-נציונל''. אצל הנאצים קראו לזה ''נאציונל-סוציאליזמוס''. הכל אותו דבר, אותו כיוון אותו כאוס. אבל בלית ברירה הם הסתפקו במועט מבחינתם. היטלר הסתפק ביצירת ''מרחב מחיה'' במזרח אירופה שיתן גב ובסיס ל'גזע העליון' לחיות ללא איום של 'גזעים נחותים'. סטאלין הסתפק ביצירת ''גוש מזרחי'' (מערבי מבחינתו) על גב עממים סלאביים שיתנו לו מרחב הגנה מול המדינות הקפיטליסטיות (ומה לעשות, שגם החוטאות במחלת הדמוקרטיה). היטלר יצא למלחמה אגרסיבית כדי לאכוף את רצונו לממש את מדיניות ''מרחב המחיה''. סטאלין ניצל את המלחמה כדי לכפות על בנות בריתו את מימוש הכיבוש, שנסתייע בעזרה קריטית של מעצמות המערב. ההבדל הוא שהיטלר יזם מלחמה כדי לגרום לשינוי וסטאלין ניצל מלחמה כדי לקבע לשינוי. כאשר ה'שינוי' היה בעל אופי דומה, של שלטון השליט העליון והכפפת האינטרס של המקומיים לאינטרס העליון של הישות העליונה וללא רחמים. מחשבה דומה, ניצול הזדמנויות שונה. הקומוניזם היה שונה מהנאציזם בהיבט שהוא חתר לעתיד חדש שלא נוסה מעולם. חלום של המחר. ואילו הנאציזם חתר לפגניזם העתיק, לחזרה לעבר מפואר. חלום של העבר. לשניהם לא היה בהווה שלהם לא עבר ולא עתיד גם יחד. לאחד רק עתיד הזוי ולשני רק עבר בזוי. שני המשטרים פיתחו את תורת התעמולה האידיאולוגית לרמת אומנות ממש, ככלי נשק לאבטח את אגף המאמינים בעורף וכדי להילחם באוייביהם לדעת שבחזית. * הנאצים השתמשו בכל אמצעי תקשורת ההמונים כדי להשפיע על אזרחי המדינה: נאומים, עצרות עם גדולות, רמקולים, סרטים, כרזות, מצעדים, טקסים ושידורי רדיו. התעמולה ששטפה את מוחם של האזרחים הצליחה לדכא חשיבה עצמית וביקורתית. * הקומוניסטים גייסו גם הם את אמצעי הרדיו, העיתונות, הספרות, השירה, הסרטים, אסיפות עם, מצעדים וטקסים כדי להלעיט את ההמונים במידע כוזב ובפחד, כדי לשמֵר את המצב הקיים. כל ההודעות והתכנים לציבור עברו את אישורו של הפוליטרוק. שני המשטרים דיברו אל הרגש ולא אל התבונה. שני המשטרים עלו בדרך החורגת מדרך הישר. האחד במהפיכה אלימה והשני בגניבת הדמוקרטיה. ההבדל בין המשטר הקומוניסטי והנאצי בעניין היהודים גדול. בעוד שיהודים (אלה ממוצא יהודי שזנחו את היהדות) השתלבו במהפיכה הקומוניסטית מראשיתה והיו בין ראשיה עד לשנים האפלות של שנות ה-30 , הרי הנאציזם מראשיתו תיאב יהודים ודחה אותם. בעוד שהנאציזם פיתח מדיניות של השמדת יהודים, הקומוניזם בבריה''מ הסתפק בנטרול פוליטי של יהודים ובסוף דרכו של סטאלין גם בחיסולים ממוקדים של יהודים ידוענים, במסגרת חיסול רחב של קאדר ענק של ''חברים'' לדרך. יש לציין ששני המנהיגים היו אנטישמיים כבדים. ההבדל הוא שהיטלר חתר להשמדת יהודים כחלק מרכזי ממצעו הלאומני-מדיני. אצל סטאלין זה היה כחלק ממשימת הישרדות סכיזופרנית. הלאומנות הגרמנית התקשטה במאפיינים סוציאליסטים והסוציאליזם הרוסי נצבע בצבעים לאומניים. אלה וגם אלה שני צדדים של אותו מטבע. המשותף בינהם רב מן השונה. לא פלא הוא שרבים ממנהיגי המשטר הנאצי, כפאשיסטי באיטליה, החלו את דרכם מן הקומוניזם. זה מראה על תאים אפורים דומים. נשמה דומה, כסות אחרת. טוטליטריות היא אבי הרשע והשחיתות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין לי רצון להכנס לויכוח סמנטי |
|||
|
|||
ואני בהחלט מקבל כי המונח ''השוואה'' כולל גם את ההצבעה על השונה ולא רק על השווה. אני גם חושב כי אין טעם לחזור על המובן מאליו, דהיינו שמדובר בשני משטרים טוטליטריים מרושעים ובשני רודנים, אלו הן עובדות טריויאליות הידועות לכל אדם ואין טעם לדוש בהן. המעניין הוא לבדוק את ההבדלים, את ההבדל בין האישים, את ההבדל באידאולוגיה, את ההבדל בארגון, את ההבדלים הסוציולוגיים והתרבותיים וכיוצא באלו. גדולי ההיסטוריונים בעולם ניסו את כוחם ואין סיבה שאנחנו לא ננסה. כאמור, אין לי היום זמן למסות ארוכות אבל בכל זאת שאלה קטנה. למה הטענה שלי בדבר היחס של הדתיים להיטלר וסטאלין אינה רלוונטית? למה בדיוק היא אינה רלוונטית? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדתיים לא שונאים יותר את הילטר או סטאלין |
|||
|
|||
אינני יודע אם הדתיים שונאים יותר את סטאלין מהיטלר; מה שברור הוא שדימויי היטלר ושאר הנושאים שציין מאמר זה רלבנטים יותר עבור הפסיכה הישראלית – וזאת באופן שסטאלין היה יכול 'לחלום' על כך, ולא בכדי: היטלר דגל בהשמדת יהודים כחלק מאידיאולוגיה משומנת, וברגע שקיבל את היכולת לבצע זאת, אכן עשה זאת – וזאת באופן חסר כל תקדים בהיסטוריה האנושית מבחינת מתודת הרדיפה. סטאלין לא דגל בהשמדת יהודים, ואף לא הציב אותם כיהודים בדרגה אחת עם הקולאקים (שגם את הרצח שלהם לא ניתן להשוות לשואת יהודי אירופה) – ועל כן לא היווה בעייה עבור יהודים שביקשו להצטרף אליו. זה שאחר כך סטאלין שינה את יחסו ליהודים, זה כבר סיפור אחר, אולם גם בשינוי מדיניות זו אין לדבר על אידיאולוגייה רצחנית מסוג האידיאולוגיה של הנאציונאל-סוציאליזם. שאלה אחרת היא עד כמה הבינו ופירשו שתי תורות טוטאליטריות אלה את עצמן כבינלאומיות; הקומוניזם אכן ביקש ליצור מהפיכה חברתית בכל העולם, ומכאן האינטר-נאציונל. האם הנאציזם היה שונה? קשה לומר; יש הגורסים כי הנאציזם היה לאומני בלבד, שכן הגביל עצמו לעליונות הגרמנים, אולם דבר זה אינו בדיוק 'נכון': הגרמנים הוו לשיטת הימלר ותיאורטיקנים אחרים של תורת הגזע, מעין ראש חץ למה שכונה מאוחר כיותר כ'אומות אריות', שבהן היתה אמורה להתבצע מהפיכה נאציונאל-סוציאליסטית גם כן. רשימתן הארוכה של מדינות אלה מעוררת כבוד, שכן לדעת אידיאולוגים אלה נדרשה רק הכוונה בדרך אל מימוש העניין. למותר לציין שהשמדתם המלאה של יהודים במקום נתון היתה חלק מאידיאולגיה זו, וכלל לא היה חשוב היכן היה אותו מקום מצוי על פני כדור הארץ. ארגו: עבור יהודים, ישראלים-יהודים וסתם אנשים ממוצא יהודי, מכל מקום, קיים הבדל אדיר בין היטלר לסטאלין; אמנם הבדל סובייקטיבי, אך עדיין הבדל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקשר להסתכלות יהודים על היטלר וסטלין |
|||
|
|||
והטענה כאילו ישנם יהודים ששנאו לכאורה את סטלין יותר מאשר את היטלר, שהיא אמירה לא ראויה הבאה לעשות שימוש פוליטי בזיכרון העבר (הפוגרומים, השואה ובו'). ככלל היהודים היה קשה להם להתמודד עם תוצאות השואה וכעשרים-שלושים שנה כמעט ולא דיברו עליה. האם זו יכולה לשמש עילה כאילו היהודים מבינים את השואה בשתיקתם? או לחילופין ההרס, הג'נוסייד והשבר היו כה גדולים שלא יכלו לדבר על זה? היטלר הוא הרוע המוחלט. וכאחד שכזה כל מילה לא תוסיף ולא תוריד. מנגד, כמו שגם אתה אומר, על סטאלין דיברו גם דיברו. משום שהוא לא רדף יהודים בשל היותם יהודים, אף שניצוצות של אנטישמיות היו גם בו, מלבד במספר מקרים כמו הרופאים היהודים. יהודים ברחו במלחמה לחלקים של בריה''מ שלא נכבשו ע''י הגרמנים וחלקם נשלח לגולאגים. אולי זה טוב יותר ממחנה עבודה או מחנה השמדה, אבל זה מחנה בתנאים קשים גם כן. יתרונו של סטאלין בעיני היהודים שעליו אפשר לדבר כבן אנוש רשע. אותו אפשר להתקיף ועדיין להישאר שפוי. סטאלין הוא הרע שאפשר לבחור בו, ואכן כמה יהודים גם בחרו בו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקשר להסתכלות יהודים על היטלר וסטלין |
|||
|
|||
אני לא מבין את ההערה ''בלתי ראויה''. לדעתי אין כלל דרך להסביר את השנאה התהומית של היהדות הדתית למשטר הבולשביקי ולסטאלין אלמלא הגורם הזה של התפסות המונית של יהודים צעירים לתנועות הסוציאליסטיות תוך זניחה המונית של הדת. נערים ונערות יהודים נזרקו מהבית פשוטו כמשמעו על התחברות לתנועות מהפכניות וסוציאליסטיות, יהודים מצאו בתנועות הללו את המקום היחיד בו נקלטו בזרועות פתוחות וכל דרכי המוביליות החברתית היו פתוחות בפניהם בהתחברם אל תנועות אלה. הדבר מצא ביטוי בריבוי היהודים בכל התנועות הקומוניסטיות במזרח אירופה וניתן להגיד שבמידה רבה הם בחרו נכון ופעלו נכון למען עצמם ולמען רעיון שהאמינו בו. היהדות החרדית ראתה את זאת בדאגה רבה, ובצדק. אלמלא היה הדבר נכון הרי שאין כלל הסבר לעובדה שהיהדות הדתית שונאת כל כך את סטאלין יחסית לנבלים אחרים בהיסטוריה. גם אם נשפוט אותו בדקדקנות כחוט השערה לא נמצא שהוא היה רע אל היהודים כיהודים יותר מאשר שליטים מרושעים אחרים. אלא שהסוציאליזם הציב אלטרנטיבה מוצלחת ומושכת לדת, ומכאן השנאה. ואם יש למישהו הסבר אחר לשנאת הדתיים דווקא את סטאלין, אדרבא, אני מוכן לקרא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זהו בדיוק מה שטענתי |
|||
|
|||
החרדים לא התמודדו עם הרשע המוחלט הנאצי כי הוא היה סופני לכל היהודים ויהודים לא הלכו אליו לפי בחירה אלא לפי כורח. והשאלה למה? היא שאלה שהן יכלו לדסקס רק עם אלוהים. כי תשובה אנושית הגיונית אין. לעומת זאת הקומוניזם היה אלילות שהסיטה יהודים מדרך הישר וכל מאבק נגדה אם הצליח, הציל עוד יהודים מכליה רוחנית ומהתנתקות מהעם היהודי. הקומוניזם היה דרך בחירה, ונגד החלטות אנושיות יש מקום לפעול, להתווכח, לזעוק ואולי בדרך זו גם להשפיע. אני מסכים איתך שהסוציאליזם הציב אלטרנטיבה מוצלחת לדת. לפחות בזמן שעוד דיברו בו טובות והאמינו בזאת. כמו כן, יש לראות בכך מאבק בין דתות, משהוא כמו המאבק בין הנצרות והיהדות. שתי האמונות, הנצרות והקומוניזם, גרעו מעם ישראל רבים וטובים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מבין למה אתה מתכוון |
|||
|
|||
וחושב שיש הרבה בדבריך, כמובן שיש לזכור כי יהודים לא הצטרפו לתמיכה בנאציזם כך שהבעיה היתה אוייב חיצוני של ממש. ובכל זאת למה דווקא סטאלין? למה לא לנין או מרקס או כרושצ'וב (שהיה יות ראנטישמי מסטאלין), למה דווקא סטאלין? למה מצרפים יחדיו באותה נשימה את היטלר וסטאלין? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נתת את התשובה |
|||
|
|||
כי סטאלין הוא שעומד מול היטלר ולהיפך בסיפור ההיסטורי. והסיפור הזה לוהט. בזמנו של לנין ליהודים בתנועה היה מקום ומעמד ולכן הקונפליקט לא היה חריף. אבל תקופה זו של ראשית הקומוניזם הסתיימה יחסית מהר. הטוטליטריות המלאה שהביא סטאלין בנה את הסיפור. חיסולים פנימיים, הדחת מנהיגים שחלקם היו יהודים (אף שהם כבר לא ראו עצמם כך, הסביבה עדיין ראתה אותם כך). זה נבנה כסיפור מתח שמתפוצץ במלחמה. לאחר המלחמה יצא הרבה מהבלון הזה, וכרושצ'וב נדמה היה למוקיון. לכל היותר נעלו של סטאלין. זו היתה תקופה של חיבוטי נפש למאמינים ב''שמש העמים'' ובדרכו, שלא רצו ללכת שולל שוב בדרך לא דרך, לאחר המפץ הדגול - סטאלין. לא לחינם קומוניסטים טובים לא זוכרים הרבה מזמנו. לאחר מכן הקומוניזם של כרושצ'וב שיחק משחק פוליטי פשוט במזרח התיכון (לתמוך ברעים), דבר שהצית מחדש קצת ציונות ביהודים שמעבר למסך הברזל. ומאז, במקביל להתפתחות התקשורת ההמונית, יותר ויותר אנשים מעבר למסך הברזל הצליחו ללמוד על המציאות בעולם. המסך כבר לא היה אפקטיבי, עד לקריסתו של הטוטליטריזם האדום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדוייק, כלל וכלל לא |
|||
|
|||
כמעט כל ראשי המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה היו יהודים (הונגריה, צ'כיה, פולין, רומניה) עוד ב 58 העיר כרושצ'וב בעת מפגש עם ראשי השלטון בפולין כי ''יש כאן יותר מדי אברמוביצ'ים''. כרושצ'וב כלל לא היה מוקיון, הבעיה שלו היתה כי הוא אמנם היה מתון ואנושי לאין שיעור יותר מסטאלין אבל עדיין היה תוצר בית גידולו - שנות השלושים של בריה''מ, ובמקביל התגרה בצורה חמורה בארצות המערב, דבר שסטאלין לא העז לעשות ולא רצה לעשות. אגב, בהקשר לברית סטאלין היטלר - יש לזכור כי כללית סטאלין היה מתון וזהיר מאד בכל צעדיו עם מדינות זרות ותמיד העדיף להתפשר ולהעמיד פנים מאשר להתעמת ראש אל ראש. גם חיסול הקומינטרן וקביעת מדיניות של סוציאליזם בארץ אחת היתה תוצאה של מדיניות זו. רק לאחר המלחמה כשאחז בידיו נתח גדול ומפתה של מדינות חסות הוא תפס קצת אומץ. אחת הסיבות לכך היתה גם תוצאות ועידת יאלטה שהראו לו שגם מנהיג המערב אינם חכמים כל כך גדולים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מדוייק, כלל וכלל לא |
|||
|
|||
לגבי ראשי המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה שהיו יהודים (הונגריה, צ'כיה, פולין, רומניה) - צריך לזכור שזה היה לאחר הקליימקס של מלחמת העולם. סטאלין כבר היה בדרכו לקבר או כבר בתוכו. הציבור היהודי במדינות אלה החל להטוות דרכו בחזרה ליהדות ולציונות, ובבריה''מ זה דווקא יצא לעיני העולם כבר בסוף שנות ה-60. ראשוני העליה הציונית היתה מהונגריה 56' ולאחר מכן מפולין בסוף ה-50 תחילת ה-60. ומרומניה בסוף ה-60 ובתחילת ה-70. כרושצ'וב היה מתון מסטאלין וזו לא מציאה גדולה. צריך גם לזכור ששנות החמישים הן כבר לא שנות השלושים והארבעים וכבר קשה לזרוק המוני בטלנים לגולאגים, ועוד לחשוב שזה יעבור בשתיקה. העולם כבר נפתח לתקשורת המונים - הרדיו בעיקר ברוסיה. והאמת כבר לא יכולה היתה להשאר סגורה בגולאג או בערבות סיביר. כרושצ'וב נאלץ להתגרות המערב בשל מדיניות הסגר והניתוק נגדו. לאחר המלחמה בריה''מ נתפסה כאיום על המערב בשל כוונותיו של סטאלין ולאחריו כרושצ'וב להרחיב את המהפיכה בכל העולם. רוסיה כבר לא היתה מדינה בשולי אירופה, אלא מעצמה גרעינית שתמכה בסיוע למהפיכות אלימות. זה יצר חיכוחים ברחבי העולם, שגייסו את המערב להתארגן כנגדם. כמו שאמרתי בסופו של דבר האוויר יצא מהבלון הזה, דטאנט (תחילת ה-70), גלסנוסט ופרסטרויקה (תחילת ה-80) סללו את הדרך להתפרקות בריה''מ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדתיים לא שונאים יותר את הילטר או סטאלין |
|||
|
|||
יש לי שאלה אז מה היה היחס ליהודים בשתי המשטרים הללו (יש לי עבודה בהיסטוריה אני כיתה י' אני צריך תעזרה שלך) בבקשה שלך לי את זה לאימייל. תודה muglob@walla.com | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי