  
  
  
|
 |
|
||
  ה.........הקטנים האלה שבעיניך נחשבים [*] |
|||
|
|||
[*] מהכותרת הוצא ביטוי לא ראוי [המערכת] עוללים תמימים זרקו עליו אבנים וכמעט שפיצחו את ראשו הקירח. אילמלא נטרפו על ידי הדובים בטרם הספיקו לבצע את זממם, כל ההיסטוריה היתה נראית אחרת... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| איפוא האבנים? |
|||
|
|||
ויעל משם בית-אל והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן-העיר ויתקלסו-בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח. ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' ותצאנה שתיים דובים מן-היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים. וילך משם אל-הר הכרמל ומשם שב שומרון. (מלאכים ב', ב', 23). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ואיפוא הדובים והיער ? |
|||
|
|||
הסיפור התנכי הוא לאקוני ומשאיר לקורא המשכיל להשלים את הפרטים הטריוויאלים. מעבר לכך, חלה שגיאה במהלך ההעתקות של התנך, ''ויתקלסו בו'' = יידו בו אבנים ''ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח'' = ויאמרו על הקרח כלומר, קריאת הסתערות - זרקו אבנים על הקרח, נסו לפגוע בו על הקרחת. לא צריך להיות רש''י בשביל להבין את זה ולא צריך ללמוד פסיכולוגיית ילדים כדי לדעת עד כמה התאור הזה מתאים ואותנטי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי