  
  
  
|
 |
|
||
  מוטקה: יוצא מהכלל. הגישה וההבחנות רגישות. כמו זו |
|||
|
|||
שכלבים יכולים לחוש באווירת שמחה ורוממות, ליטול בה חלק, ולהעצים את השמחה (על ידי קשקוש בזנב וכד'). אבל החתול (שונרא) - כמעט ואינו נזכר, בבחינת ''בל יראה''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מיכאל, בל נשכח את הכלבות |
|||
|
|||
יש סיפור על הריב בין האברים ''מות וחיים ביד הלשון''. מלך היה חולה והרופאים המליצו על חלב לביאה. אדם אחד התנדב להביא למלך חלב ובדרך איבריו התחילו להתקוטט מי חשוב יותר. על הלשון שהעיזה לאמר שהיא החשובה מכולם האברים הלעיגו. כשהאיש הביא את החלב למלך הוא אמר לו - הנה חלב כלבה. המלך הזועם רצה לתלות אותו ואז כל האברים התחננו ללשון שתציל אותם והיא בלשון חלקלקות הצליחה לחלצם מעץ התלייה. סיפור יפה, אבל מה בכלל אפשר ללמוד ממנו? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי