|
אני משער שזה טיבעי שילדים ומבוגרים יבכו | |||
|
|||
בשעה שמגרשים אותם ללא כל סיבה מאדמתם ומביתם. ברגעים אלה דווקא מסוכן יותר לנתק את הילד מזרועות אימו. נכון הוא שהתהליך הזה יהיה בחברותא משפחתית וקהילתית תומכת, ושקריעתו של הילד לא תהיה גם מביתו וגם ממשפחתו. מספיקה לילד התנתקות אחת, שגם היא מיותר מבחינתי, לפי מצב העניינים שנקלענו אליו. אינני מאמין שהממשלה חושבת בעניין זה על טובת הילד, כי ראוי שהוא יהיה כגוף אחד עם משפחתו בנסיון ההסטורי האכזר הזה. הממשלה רק רוצה להקל על הפינוי הצפוי. הכל טקטיקה שרונית. | |||
_new_ |
אתה משחק משחק מעצבן | |||
|
|||
העניין עליו החל הדיון קשור בקטינים שיושבים במעצר כי אינם רוצים להזדהות. ביום הם שמחים על השתתפותם במאבק ובלילה הם בוכים בגלל שהם במעצר. אתה מנסה להעביר את הדיון על ההחלטת ההתנתקות. המשחק הזה לא ממש מעניין אותי. | |||
_new_ |
חיסכו להם טראומה | |||
|
|||
חיסכו להם טראומה (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...) מאת יופ מאיירס () כך צריכים המתנחלים המיועדים לפינוי להקל על ילדיהם ''אף שבתחומים רבים בבריאות הנפש מפגרת ישראל אחרי המערב, יש תחום אחד שבו ישראל היא, למרבה הצער, אלופה: ההתמודדות עם טראומה''. * * ''לא תמיד אפשר למנוע את פיגועי הטרור שמוסיפים קורבנות כה רבים, בגוף ובנפש, לרשימה ארוכה של נפגעים. לכן גם לא תמיד אפשר למנוע את ההפרעות הפוסט-טראומטיות שנובעות מפיגועים אלה''. ''עם זאת, אין ספק שניתן לחסוך ממאות ילדים בגוש קטיף ובצפון השומרון את הטראומה של הפינוי הקרב..... עזיבת בתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון תהיה לוחצן רציני לכל הילדים. אבל אפשר למנוע מהלוחצן הטבעי והנורמלי הזה להיהפך לחוויה טראומטית, שתגרום בעקבותיה לתגובות פוסט-טראומטיות, שפוגעות קשות בתפקוד לטווח קצר וארוך''. ''לפי מיטב הבנתי המקצועית, יש לומר לכל אותם הורים שחושבים להישאר עם ילדיהם בגוש קטיף ובשומרון עד הרגע הקריטי, .... עלולים לגרום לילדיהם פצע טראומטי שניתן למנוע''. ''כמנגנון הגנה אפשר כמובן לכוון אצבע מאשימה לכל העולם מסביב''. **** מצד שני בידי ההורים יש כלים למנוע את הטראומה.**** הד''ר מאיירס הוא ראש המגמה לפסיכולוגיה חינוכית וקלינית של הילד בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |