  
  
  
|
 |
|
||
  תמונת הרלב''ג |
|||
|
|||
הרלב''ג היה דעתן ולא הלך בתלם. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בספרו מלחמת השם [אגב, כבר היה בזמנו ספר הגות יהודית בדיוק באותו שם - של בנו של הרמב''ם - שוודאי היה מוכר לרלב''ג אשר התייחס לא מעט לכתבי הרמב''ם, ומעניין לתהות מדוע לא נרתע הרלב''ג משימוש באותו שם לספרו. וודאי שלא ראה בכך היתלות באילן גבוה, ומאידך, זה לא נחשב לחילול זכויות יוצרים כי השם ''מלחמת השם'' הוא בבחינת ביטוי שגור]. אם סבר כי לא יאה לו להתפרסם בתמונתו [כהקבלה ואוליי החמרה לדברי הרמב''ם כי החכמים לא צריכים מצבות כלל - די להם בדברי חכמתם שהם מהווים להם מצבה] - היה מתאים לו מצד אחד להקפיד כי לא יצולם, ומצד שני לא להתייחס לכך כדי לא לפגוע שלא לצורך בחכמי ישראל. הוא בזהירות רבה חלק קשות על הראב''ע ועל הרמב''ם, לא לפני שחלק להם שבחים. אלא שעניין התמונה לא הצדיק מחלוקת מפורשת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אהמ אהמ להקפיד כי לא יצולם? |
|||
|
|||
הרלב''ג לא צולם יען כי חי מאות שנים לפני המצאת הצילום | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אהמ אהמ להקפיד כי לא יצולם? |
|||
|
|||
לא צוייר אין תמונה שלו ואילו תמונת הרמב''ם שחי לפניו - ידועה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא יצולם |
|||
|
|||
במובן שלא יצוייר בצלמו. זה מקור השם והפועל 'לצלם' של ימינו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תמונת הרלב''ג |
|||
|
|||
ושאלה נוספת ל''מומחה'': האם הרלב''ג הקפיד לא להשאיר אחריו את תמונתו משום שהיה צנוע ומשום שהקצין את דבריו של הרמב''ם בדבר תורתו של האדם היא מצבתו וכו'... ומכאן שענוונותו הייתה למעלה נוספת שלו? או שמא נלמד על ההפך: הרי רק לבורא עולם אין ''תמונה'' וזהו נסיון של הרלב''ג להדמות לו מבחינה זו - מהלך שאבק התנשאות דבק בו? תחילה חשבתי צניעות ומייד חשבתי על ההיפך... האם הרלב''ג, באופיו ובאישיותו, דמה לרמב''ם אשר החשיב את עצמו ''מעל לעם''? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תמונת הרלב''ג |
|||
|
|||
מסתבר שהמרחק בין צניעות להיפוכה אינה כה רב כפי שחושבים - גם משה רבנו היה ענו כפי שכתוב עליו בתורה, אך הוא היה גם גאה ודעתן בעמדו לפני פרעה, בפרשת קורח, בשיחו עם ה', ובכל דרכו. נראה לי כי הרלב''ג היה יותר מענו או גאה - חֿכם, ובחכמה התווה את דרכו בין צניעות להתרוממות מעל כולם. ראי גם את הרמב''ם שדומני כי הוא מוכר לך - אי אפשר להגדירו כגאוותן, אך ברור שהוא התייחס בסלחנות אבהית ובוותרנות להמוני העם. כנראה שזו דרכם של מורמים מעם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תמונת הרלב''ג |
|||
|
|||
לדעתי פשוט מדובר על פירוש לחומרה של הדִּבֵּר השני: „לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.” הדִּבֵּר השני גם כולל איסור לעבוד אותם ואיסור לעבוד אל אחר, אך ניתן, לדעתי לפרש גם לחומרה: לא לצייר בני אדם. פולחן העכו''ם המלווה את הילולת הבאבא סאלי מראה להיכן עלולים הדברים להתדרדר כשמתחילים לסגוד לתמונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תמונת הרלב''ג |
|||
|
|||
לכן הרמב''ם קבע שאין לעשות מצבות על קברות חכמים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל הרמב''ם פסק אחרת |
|||
|
|||
בס''ד. הנה הציטוט המלא מהלכות עבודה זרה, ג: הפיסוק וההשלמות בסוגריים הם על אחריות הח''מ. הלכה י אסור לעשות צורות לנוי ואע''פ שאינה עבודת כוכבים, שנאמר ''לא תעשון אתי'' כלומר, (לא לעשות) צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים. ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד. לפיכך, אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן, צורת האדם; ו(האיסור) הוא שתהיה הצורה בולטת, כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן. ואם צר – לוקה. אבל אם היתה הצורה מושקעת (=שקועה), או צורה של סמנין (=צבעים) כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות (=טבלאות), או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות: דברים ברורים. אין איסור לצייר אדם או לצלמו. לעשות תבליט של אדם – זה כבר עניין אחר; אותו אוסרת התורה וכך פוסק הרמב''ם. נ.ב. החכמים אינם זקוקים למצבות על קבריהם כי ''דבריהם הם זכרונם''. אבל הקהל רוצה מצבות על קברי החכמים, אז גם על קברו של הרמב''ם יש מצבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מעניין ניסים, שבאותה תקופה |
|||
|
|||
בערך, היה דיון וויכוח דומה בכנסיה הנוצרית. האם ''לא תעשה לך פסל וכל תמונה'' מתייחס לתמונות דו ממדיות של קדושיהם או רק לפסלים. הכנסיה האורתודוקסית למשל מקפידה שהאיקונין שלה לא יהיו פסלים ולא יהיו ריאליסטיים מדי, מסיבה זו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל הרמב''ם פסק אחרת |
|||
|
|||
המצבה שעל קברו של הרמב''ם היא בניגוד לדעתו, אך ידוע שהמצוות של הקבורה חלות על החיים ולא על המתים לכן העוברים עבירות לא פוגעים בשמו כהוא זה. כך גם לגבי חכמים אחרים שלצערי ציבור רב ותועה שוגה בסגידה למצבותיהם בניגוד להלכה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שמדובר בעבירה? |
|||
|
|||
בס''ד. לנושא זה נדרשתי בעבר כאן: תגובה 4156 מה שנאמר בהערה הקודמת זה שהחכמים מצד עצמם אינם זקוקים למצבות. עובדה זו אינה משתנה ולא תשתנה. החיים זקוקים למצבות על קברי הצדיקים כנאמר בהערה שבקישור המצורף. עבירה? לא כל מה שאינו מתיישב עם החשיבה המודרנית לעבירה ייחשב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה בטוח שמדובר בעבירה? |
|||
|
|||
במקום שאני אומר אם מדובר בעבירה, להלן דברי הרמב''ם: במשנה תורה שופטים הלכות אבל פרק ד' הוא מסיים את דברו בעניין קברות צדיקים במשפט - ''ולא יפנה אדם לבקר הקברות''. בספר המדע הלכות עבודת כוכבים ועובדיה פרק ו' כתוב: ''מצבה שאסרה התורה היא בניין שהכול מתקבצים אצלה, ואפילו לעבוד את ה',....וכל המקים מצבה, לוקה'' וזה לאור ויקרא כ''ו א' ''ומצבה לא תקימו לכם''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועמך כולם צדיקים |
|||
|
|||
בס''ד קצת סדר: הציטוט המלא הוא: ''וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה ומחזירין העפר והאבנים עליו ויש להן לקבור בארון של עץ והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר. והצדיקים – אין בונים להם נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות:'' מה שאנחנו קוראים מצבה, זה מה שהרמב''ם קורא 'נפש'. הצדיק אינו זקוק ל'נפש' כי יזכרו אותו גם בלי זה. ''ולא יפנה אדם לבקר הקברות'' – בכלל. לא מדובר בקברות הצדיקים דוקא. הרעיון הוא קידוש החיים ולא המוות; להמנע מהתרפקות על מי שהלך לעולמו, כי צריכים להפרד ממנו ולהמשיך לחיות. בהלכות תענית, ד, יח, מורה הרמב''ם להתפלל בבית הקברות בעת צרה. אז אם מישהו מתפלל להיוושע מצרתו, והוא עושה זאת על קברו של הרמב''ם או של צדיק אחר, ומבקש להיוושע בזכותו, אין בכך כל רע. וכבר מצאנו את זה מפורש בחז''ל ומובא ברש''י לפרשת השבוע הבא, בעניין כלב בן יפונה שהלך להתפלל על קברי האבות בחברון. המלה ''מצבה'' כמו ''במה'', בימינו משמשות במשמעות שונה לחלוטין מזו שבה משתמש הרמב''ם ומקורותינו בכלל. הרמב''ם סובר שמצבה זה בית גדול ורבים אחרים סבורים שזו אבן אחת. הצד השווה ביניהם שהמצבה מיועדת לפולחן, ואת זה אסרה התורה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועמך כולם צדיקים |
|||
|
|||
למר ישעיהו הנכבד, נראה לא כי לא סדר הכנסת לנושא אלא את פרשנויותיך לדברי הרמב''ם. לאמור:מאין הקביעה שמצבה היא בית גדול? כל גודל, אפילו מבנה המיועד לשימוש ממש, קל וחומר מצבה המיועדת רק כמצבה, בו מדובר. מאין הפרשנות כי ''לא יפנה אדם לבקר הקברות'' מהווה איסור מוגבל, והאם אינך רואה באיסור זה שקשה לתרצו בגישתך - סימן ברור לדעתו של הרמב''ם? או שמא אתה נרתע מעט מלומר דברים שהרוב הדתי יתנגד להם? אודה מראש על הבהרותיך. אגב, הפסוקים בשלמותם, כפי שאתה מצטט ויותר מזה, מובאים גם בספרי ''דבר תורה על פי הרמב''ם'', והקיצור נעשה בפורום כי כך מתאים לפי מסגרת הפורום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועמך כולם צדיקים |
|||
|
|||
בס''ד. סליחה, לא בית גדול, רק בניין בעוד אחרים סוברים שמדובר באבן גדולה אחת. חוץ מזה לא הבנתי כלום בדבריך. התימנים נהגו על פי הרמב''ם לאורך דורות רבים, ושם היה נהוג להתפלל בבית הקברות בכל עת צרה. הם גם נמנעו מלבקר שם באזכרות וכדומה, בשונה מעדות אחרות שנהגו לפקוד את הקברים לעתים קרובות יותר או פחות. לא נראה לי סביר שהרמב''ם יפסוק בניגוד ל''מעשה רב'' המובא בחז''ל אודות תפילה על קברי צדיקים. סוטה לד/ב: ''וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבא עַד-חֶבְרוֹן, 'ויבאו' מבעי ליה; אמר רבא, מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות; אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים''. ותפילתו הועילה כידוע. אז לשיטתך, לדעת הרמב''ם חטא כלב? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ועמך כולם צדיקים |
|||
|
|||
הנך מערבב אגדה עם הלכה וחבל. קרא ולמד את מורה הנבוכים בעיקר בנושאי המשל והמליצה שבתורה ובמיוחד בגמרא. האמנם סבור אתה שבן אנוש מבקש דבר מה - וה' עומד לרשותו ומבצע את תוכניתו של זה שמתפלל, יהא צדיק כאשר יהיה? לעניין עצמו - מדוע הנך שם דברים בפי הרמב''ם על התייחסותו לדברי רבא, שחזקה עליו שידע אותם אך לא התייחס לא לדברים אלו ולא לשכמותם? מאין לך הביטחון כי אתה יודע מה סבר הרמב''ם על דברי רבא המובאים לעיל? הנה כמה אפשרויות, לבחירתך: א. הרמב''ם סבר כי מה שאמר רבא על כלב אינה אמירה שמצווה להאמין בה, לאור דבריו כי מה שלא נחזה, מותר שלא להאמין - ראה משנה עם פירוש הרמבם מסכת סוטה סדר נשים, ומסכת שבועות סדר נזיקין. ב. הרמב''ם האמין שכלב השתטח על קברי צדיקים וראה בכך עבירה לאור דבריו אך לא מצא לנכון להוסיף על מה שאמר בבהירות ובנחרצות, במיוחד לאור המקור שאינו משתמש בלשון של עדות ממש אלא יותר בלשון מליצית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פה נגמר הדיון |
|||
|
|||
בס''ד. זה גולש לויכוח, וזה לא לטעמי. הכל הוא בהשגחה פרטית, אז גם עיתויו של הדיון הזה. לשאלתך: ''האמנם סבור אתה שבן אנוש מבקש דבר מה - וה' עומד לרשותו ומבצע את תוכניתו של זה שמתפלל, יהא צדיק כאשר יהיה?'' יש לזה תשובה בפרשת השבוע. ראה במדבר י''ב. התייחסתי לזה גם בטור השבועי שנשלח למערכת. עד כאן. בענייני אמונה וגבולותיה, העירבוב בין פילוסופיה להלכה וכו', אין לי עניין להתווכח. גם כי זה לא לטעמי וגם כי אין לי זמן מיותר לבזבז. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פה נגמר הדיון |
|||
|
|||
להזכירך, לא פתחתי בויכוח, רק עניתי לך. ראה לעיל. ועוד, פרשת השבוע אינה יכולה להוות תשובה של הרמב''ם וקליעה לדעתו כי היא יותר מוקדמת... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי