  
  
  
|
 |
|
||
  מבט אחד מהיר |
|||
|
|||
תענוג קטנוני שמדגדג במעמקי הנפש: לא הייתי כלל חושב לנתח את ההתעקשות הגרמנית על מהירות בלתי-מוגבלת בכבישים, כמין סוג של ניתוב האלימות הרצחנית אל תחום התחבורה. אך משהועלה הרעיון בפניי, גדול הפיתוי לעסוק בו ולהתענג עליו. מה גם שבכל הדבר הוא סופר הולנדי מכובד... הנה נפל לידי - כפרי בשל, ההכשר לגנות את הגרמנים כאומה אשר הרצחנות טבועה באופיה - ורגע לאחר מכן לגלגל עיניי השמיימה ולהיתמם: ''זה לא אני אמרתי - זה הסופר ההולנדי ההוא...'' בינינו, ואל נא יתגלה הדבר לאף אחד - אינני שותף לאיפיון מרחיק-הלכת והיומרני של ידידנו ההולנדי דנן. על חיות בית ועל מקלט מדיני. נראה כי נפתרו כל הבעיות על פני תבל, עד כי מצאו להם יהודים וגרמנים זמן לשבת יחדיו, על אדמת גרמניה, ולדון בענייני חתולים וכלבים. ממש אי של שלווה בעין הסערה. ואני שואל: האם לא היה כדאי להקדיש את הזמן לעניינים חשובים קצת יותר? המשפחה האיראנית שקיבלה מקלט מדיני בגרמניה, מעוררת במידה מסויימת את האופטימיות הזהירה של הכותב שלפנינו. אני, דווקא, מודאג. כבר חזינו לא פעם ולא פעמיים, בערבים או מוסלמים החיים במערב, ושומרים על חזות של שילוב מושלם בין מערב ובין איסלאם. לעתים מדובר בחזות אמיתית, אך במקרים רבים אחרים, נחשף המעטה הדקיק והשברירי של ה''מודרניות'', ומתפרץ הר הגעש של הקנאות האיסלאמית האוכלת בכל פה. ראינו זאת בחגיגות אוסמה בן-לאדן שפרצו מיד לאחר טבח ספטמבר בדנמרק ובארצות הברית, למשל. אופטימיות זהירה? לא כאן. כאן הייתי אומר: זהירות פסימית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ההולנדי המעופף מעל שמי ברלין |
|||
|
|||
אריה שלום, נוטבום (Nooteboom) ההולנדי אכן עורר דיון בגרמניה לאחר צאת ספרו המפורסם שדן בתופעות גרמניות שונות על רקע איחוד גרמניה, תחת הכותרת ''רשמים ברלינאיים''. הספר דן בחיי היום יום של גרמניה המתאחדת מנקודת מבט הולנדית, שאינה תמיד נקודת מבט אוהדת. נוטבום תיאר את המגלומניה החדשה בבנייתה המחודשת של עיר הבירה ברלין - ביקורת אשר עליה מסכימים גרמנים רבים, וכדרך אגב הביא את חוויותיו מהאוטובאן הגרמני, אשר מזכירות מעט את רעיון ''חמת הזעם הטבטונית'' (Furor Teutonicum) מתקופות אחרות. ככל הנראה ניסה נוטבום לתאר את מה שניתן להבין כ'נפש הגרמנית', אשר על האוטובאן הגרמני יכולה לבוא לידי ביטוי אותנטי, שמשקף רבדים שונים הטמונים בה, כולל אלמנט הסדר: התנועה לכשעצמה מסודרת וקולחת. מעניין לציין כי סיפור דומה התחולל מהכוון ההפוך עם כתב ה'שפיגל', אריך וידמן (Wiedemann), אשר רשם רשימה לגלגנית-משהו על דמותה העממית של אנטיה (Antje) ההולנדית, אשר סיגריה של ג'וינט בין שיניה הבלתי מצוחצחות ככותרת סיפור זה, אשר בו התחשבן וידמן עם תופעות הולנדיות שונות, על פי רוב בהומור ובחן - אך לא לדעת הולנדים שונים שנעלבו מדבריו בנדון. קישורים: מאמר על נוטבום שמנתח את תהליך איחוד גרמניה (גרמנית): http://www.lpb.bwue.de/aktuell/due/40_00/deutscheein... ביוגרפיה קצרה וספרים שונים של נוטבום (גרמנית): http://www.wdr.de/tv/nachtkultur/leselust/19990616/p... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי