|
לגבי טיעונך (או טיעונו של דוד סיון) על קיום שנאה הרווחת בישראל כנגד הערבים, לא מצאתי ביסוס רב. ואני חי בישראל, עובד, מלמד ולומד, מבקר, משוחח וכו' ואינני רואה מעשים ואמירות של שנאה. מעבר להחלקת לשון שבעקבותיה באה התנצלות. מעבר לכך, אני חש את הפן הרציונלית של בני שיחי מכל המגזרים הפוליטיים כשהם מתייחסים לסוגיות הפוליטיות החמות ביותר שעל הפרק. קיים מיעוט קטן ביותר שכל ביטוייו שיטנה, אבל היא לא מאפיינת את החתך הישראלי בכללותו. היא גם לא ברמה קונספירטיבית-לאומית, אלא לכל היותר ביטוי אישי של מצוקה.
הרי אין ביטויי שטנה לא מצד הממשלה וגורמים ציבוריים, התקשורת סולדת מהם וגם לא מגופים פרטיים. כולם יודעים שדיבורים של שנאה ושיטנה יפגעו באומרם עצמם. וזה ביטוי של חוזקה המוסרי של החברה הישראלית.
לדעתי זוהי תופעה מיוחדת במינה של חברה במצוקה ובמלחמה. אפילו אירופה לא עמדה כמונו במשברים דומים. ואנחנו צריכים להיות גאים בה. האוייב הערבי בארץ ישראל לא הצליח להפוך אותנו למפלצות אדם, כפי שהוא הצליח להפוך את עצמו. אני רואה בכך ניצחון גדול שלנו. |
מסכים ביותר לניתוחיך, אולם
