|
אורי: אכן, עלינו לחתור לחקר האמת בשיטות רגישות | |||
|
|||
ובכל מחיר. ואם יאמר שמחיר האמת גבוה (למשל, פגיעה במיתוס ''חינוכי''), הרי ניתן להפעיל את הקריטריון הפרגמטי, ולאמר שאי האמת (המיתוס) נזקי - דהיינו לא מועיל, שהוא המהלך שאתה נוקט בגישתך. שכן מה נזקי יותר מהאיום לביטול החיים? זהו נזק או מחיר אינסופי במהותו, דהיינו הנזק האולטימטיבי, המגמד כל נזק אחר. כך, פרספקטיבת השרידות הינה גם פרספקטיבת המחיר האין סופי, הנזק האין סופי. ואם יאמר, שקשה במקרה נתון לדעת מה האמת, אך קל לדעת מה מועיל (הגישה הפרגמטית), והמיתוס הינו למשל ''מועיל'', הרי ניתן לאמר שבטווח הארוך המיתוס נזקי לעצם החיים. יוצא שהמחיר האין סופי שהוא פרספקטיבת השרידות, מצדיק כל מחיר (המתגמד ליד המחיר האין סופי) לחקר האמת. את התופעה הזאת, של שאיפה לחקר האמת בכל מחיר, אף שהמחיר כואב, מצאתי במחקרי אודות היכולת לחלוקת קשב, כמאפיין את ה''מארגנים'' - אלה בעלי היכולת לחלוקת קשב ואינטליגנציה סימולטנית גבוהה (בספרי ''חלוקת קשב'' 1997). מאידך, הנמוכים בחלוקת קשב מתגלים כנוטים לדגול בעמדות מסוג: 1) לא טוב להיות יותר מדי סקרן בחיים 2) לא תמיד צריך לדעת מה קורה: הרבה פעמים טוב לא לדעת. (ראה פרק האישיות בספרי, בסעיף ''עמדות כלפי ידע'') | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |