|
אם הערבים היו יודעים ומשוכנעים שאנחנו מעריכים את התנ''ך באופן מקודש עד כדי ששבועת האמונים שלנו היא על אותו ספר, הרי שהיחס שלהם היה אחרת. אם התנ''ך הפך אצלנו לסלקטיבי, כלומר שהוא נוח לנו:''ארץ ישראל, זכותנו על הארץ, וכו' הרי שלזיקתנו יש סימוכין ותימוכין. כשהערבי (בעיקר הנבלות בהנהגה שלהם,ובכנסת שלנו)רואה שזיקתנו למקורות, היא מזלזלת, ולא חשובה מידת שמירת המצוות או כמו שקוראים אחרים קוראים לזה ''דתיות'',הרי שהם גם מגלים יחס דומה. אבל כשההתייחסות שלנו היא ''הנייר הזה'' הספר ה''לא מחייב'' הזה , וכו' וכדומה. מה כבר אפשר לצפות מהערבי שמסתמך על ה''קוראן'' שהוא בסך הכל סילוף של התנ''ך? הוי אומר, לפי דברייך, תנ''ך לחוד ונאמנות למדינה לחוד? עדיף לומר , חיילות (''ל'' שרוקה) לחוד (כמו שאמר אחד הקוראים כאן) ואמונה לחוד. כלומר לא צריך להיות בקי בתנ''ך כדי להיות צלף. אבל, ברמה היותר גבוהה,ברמה הערכית, צריכה האמונה ופעולה הקשורה בבטחון המדינה להיות עקבית. עוד ידובר. |
אדם יכול היות נאמן? באמת?
