| אני חושב שלא מעטים מבין השופטים נמצאים ברמה אחת נמוכה יותר מאלה שהגדיר המורה שלך בבית הספר העממי: ''לא רוצה לדעת שאינו יודע''.
אבל ייתכן גם שבתקופה שהיית תלמיד בבית-הספר העממי, לא הייתה עדיין רמת השופטים ירודה כפי שהיא כיום. אפשר להתרשם מהרמה המקצועית הירודה אפילו מקריאת פסקי הדין שהנהלת בתי המשפט מפרסמת באופן רשמי בחוברות פסקי הדין של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים, למרות שבהן מתפרסמים רק פסקי-דין שנבחרו לפרסום, לרוב בשל רמתם המקצועית הסבירה (אבל לא אחת משיקולים זרים לרמה המקצועית) ושגם הם עברו עריכה מקצועית יקרה, המטפלת בין הייתר גם בניטרול תופעות של עילגות לשונית.
אם תמצא זמן ועניין לעיין במקבץ מקרי מאותם אלפי פסקי-דין שלא נמצאו ראויים להיכלל בחוברות של הפרסום הרשמי (לא רק מחוסר מקום או מפני שאין בהם חידוש כלשהו, אלא פשוט בשל רמתם הירודה ולא אחת גם המבישה ממש) תוכל להיווכח בלי קושי רב שפסקי-דין רבים נכתבו על-ידי שופטים שהמורה שלך היה נאלץ להמציא עבורם דרגה נמוכה מזו שהצעתי לעיל.
ועוד דבר (מאחר שהזכרת גם עורכי-דין): אלה הם אולי בעלי המקצוע היחידים הפועלים בחסות החוק, שהקליינט נאלץ לשלם להם מראש מחיר גבוה ביותר עבור ''סחורה'' שטרם יוצרה ושאינו יודע מה יהיה טיבה,ואם מי שלקח על עצמו לספקה יבוא מוכן כראוי או יחפף בבית המשפט, במקרה שהדברים יגיעו לדיון שם.
מצב אבסורדי שכזה לא תמצא אפילו במערכונים של דז'יגן ושומכר ושל הגשש החיוור, על אינסטלטורים וסיידים. |