|
זה לא היה תמיד ככה, נהניתי מיחס חם וידידותי שנים רבות מצד ערבים, שכן אני אדם חם ואנושי, דומני. והם מעריכים אנשי רוח ותרבות. אלא שהדבר השתנה, ואני זוכר מתי כל זה החל - זמן מה אחרי הסכם אוסלו, ב-93 דומני, כאשר רבין הגלה כ-30 אנשי חמאס ללבנון. היתיזו בפני אז בנצרת שהיהודים (בפרט רבין) מרמים אותם, ולראשונה בינם לבין עצמם נקטו כלפי בכינוי אל-יהוד.
דומני שהסכם אוסלו הביאם להתייחסות עמוקה יותר לשורשי הסכסוך, חלק היתחילו לחשוב שהדבר כרוך בבגידה באמונותיהם הבסיסיות וויתור על פלסתין, כמו שהיפסידו את ספרד. אז, ניראה לי, גם החלו לחצים גלויים יותר כלפי אנשי רוח ישראלים להתייצב לעניינם באופן נימרץ יותר. |
משה, נכון אגב שאצל ערבים מוסלמים ניתקלתי ביחס שהתכוון להשפיל
