|
בתחילת הציונות. בעקרון רק אומר, שמרגע שהחלה לצמוח ההתיישבות היהודית בארץ ישראל החלה במקביל לצמוח גם זהות ערבית חדשה שהתנגדה לציונות. אז בודאי שבתחילת הדברים, גם שהתנגדות זו היתה לאומית-קיומית, הרי הביטוי שלה היה נמוך בשטח, משום שמערכות ומנגנונים חברתיים-ציבוריים מתפתחים לאט יותר מאשר התנגדות יחידים או קבוצות אד-הוק.
לכן, כל המאורעות האלה נתפסים אצלך כהתנגדות מוסא או איברהים לחלוץ משה או אברהם שרק במקרה רבו על מיחר ליטרת החלב. אבל זה בהחלט לא זה. ההתנגדות צמחה לאור האיום שראו ערביי ארץ ישראל וערביי האזור בהתחדשות הציונית. אני מאמין שאם היתה לפלסטינים ארגוני חבלה בשנות ה-20 כי אז אין ספק שזו היתה מלחמה מקיפה יותר שהיתה מנוהלת דרך הארגונים האלה. |
מכאל, אתה לא מנתח נכון את המאורעות
