  
  
  
|
 |
|
||
  אולי כי לא חיפשת |
|||
|
|||
במלחמת העולם השניה ניהל שארל דה גול את צבא צרפת החופשית מאנגליה.גם עליו היית אומר דה גול ברח ? הוא לא רץ דבר ראשון להצטרף לפעולות המאקי. כל זה לא הפחית כהוא זה ממנהיגותו לעניות דעתי (אינני היסטוריון) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לרפי: הדוגמא שלך מלמדת שאתה עוד לא התחלת |
|||
|
|||
להבין במה מדובר! דה גול היה מנהיג לאומי ולא מפקד חטיבה. כמו שבן גוריון לא הסתער על הגבעות במלחמת העצמאות כך אין לצפות מדה גול שיסתער, או שיצטרף לפעולות של המחתרת הצרפתית. עליך רפי להביא דוגמא אחת בהיסטוריה שמפקד חטיבה נטש את פקודיו והיה לימים רמטכ''ל. אם לא תוכל להביא, עליך לשאול את עצמך מה מקור הלהט שלך ושל חבריך לגונן על מפקד שברח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בן גוריון לא הסתער על הגבעות ולגבי בגין |
|||
|
|||
איני יודע אם הוא אישית הסתער. בכל מקרה, שניהם כמנהיגים בחרו לחיות בארץ הכבושה ולנהל את המאבק מתוכה. דה גול וקציניו החליטו אחרת. זה לא מרומם את הראשונים, ולא מפחית מהאחרון. כל אחד בחר להמצא בזמן המאבק במקום בו הוא חשב שהוא צריך להיות. לדעתך, רבין כמח''ט היה צריך בכל מקרה להישאר ולהפקיד את משימת הזעקת העזרה בידי מישהו אחר. זה הופך אותו בעינך לפחדן. לא ביררת איתו את הנושא בשיחות כפי שביררת עם כל האנשים שמסביבו, ועדותו חסרה. לי אין שמץ של מושג מה היה הגורם להחלטתו. אני רק מניח שהייתה לו סיבה קצת יותר טובה מפחדנות, וזאת על סמך יחס מפקדיו ופקודיו אליו, ומתוך אומץ הלב שגילה בשנים האחרונות לחייו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא הרי הכיבוש הגרמני כמנדט הבריטי. |
|||
|
|||
בן גוריון יכול היה לשחרר את הארץ באמצעות מאבק על דעת הקהל העולמית, גם באמצעות לוחמה פנימית (ליל הגשרים, 46), וגם באמצעות פעולות בנייה וקליטת מעפילים. הבריטים לא נהגו כקלגסים הנאצים, ולא היו בתל-אביב משרדים ומרתפי עינויים של הגסטאפו. דה גול לא יכול היה לעשות כל אלה, שחרור צרפת לא היה עניין של מאבק מדיני אלא פלישה מבחוץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בגין ערק מהצבא הפולני והיה מבוקש גם כעריק |
|||
|
|||
מפקד האצ''ל בחר לערוק מהצבא הפולני, לרדת למחתרת ולפקד(?) על האירגון הצבאי הלאומי. חבריו של בגין, שהתנדבו לצבא הפולני בגולה ובהם לא מעט יהודים, העדיפו להלחם באויב הנאצי ולא בבריטים (שלתקופת מה שיתפו פעולה עם האצ''ל) ורבים מחיילי פולין, שמצבאה ערק טוראי בגין, נהרגו בקרבות איטליה כולל קרב מונטה קאסינו ואחר כך במרכז אירופה. עיון באירועי המאבק נגד האנגלים, בעיצומה של מלחמת העולם השניה, ילמד שלא היתה שום הצדקה לעריקה... למרבה הגיחוך שירתו חברי אצ''ל נאמנים ביחידות הבריטיות, כולל בקומנדו.... לא כך מנחם בגין ''שקיבל את צוו התנועה וערק '' היסטוריונים מכובדים ''מרפרפים'' על שאלת העריקה וכותבים בין השאר....''ב1942 הגיע לארץ ישראל כחייל פולני....'' כמה נחמד.....(אריאלי פראוור לכסיקון היסטורי). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל צרפת היתה שטח כבוש. דה גול בנה באנגליה צבא |
|||
|
|||
לקראת הפלישה והשחרור. האם דה גול נטש חייליו בעת קרב? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא להגזים! יציאת מפקד ממגע קרבי אינה חידוש רביני |
|||
|
|||
ההיסטוריה הצבאית מלאה דוגמאות מפקדים, בכל הרמות, שעזבו מסיבה זו אחרת את שדה המערכה וקו המגע עם האויב. לקבוע שאין לכך אח ורע בהשוואה למעשי יצחק רבין-זו שטות מסוכנת. אינני רוצה להתוכח עם ידידי הוותיק אורי. אני מכבד את דעותיו גם כשאינני מסכים עם מקצתן או כולן. אינני מקבל את התיאוריה שביצחק רבין נמצא ''הברחן הישראלי''. זה פשוט לא נכון. את אורי מניע מנוע חזק של אהבת ישראל וחרדה לשלומה במנות שהן למעלה ממני. בכל אופן......נפוליון ברח משדה המערכה בארץ ישראל, נמלט למצרים ומשם ברח בהיחבא לאיטליה והשאיר אחריו צבא שלם. בריחת נפוליון מיפו למשל, שם הפקיר פצועים ואף ציווה להרעילם כדי שלא יהיו מעמסה מוראלית על...מצפונו... היא מן המפורסמות. נפוליון נמלט גם משדות רוסיה המושלגת ''כשהגארנד ארמיי'' נגרר אחריו. רק בודדים (ואני בתוכם....) מעיזים להטיל בו דופי כל שהוא......הגנרל הבריטי טאונסאנד אבי חרפת קרב קוט אל עמרה במספוטמיה הוא דוגמא נוספת של הזנחת חייליו. הגנרל דגלס מק-ארתור, גדול סרבני הציות לנשיאים בכל הזמנים, ברח, כשהבין שהקרב אבוד, פשוטו כמשמעו מקוריגידור ונמלט בטרפדת ומפציץ לאוסטרליה ''כי קיבל הוראה מהנשיא''..... במלחמה תת-מודרנית, כפי שהיתה מלחמת השחרור היו מגבלות טכניות פיקודיות חמורות, בעיקר בתחום השליטה והקשר. יותר ממפקד אחד נע הלוך ושוב בין קו העימות לעורף כדי לטפל בקרב. במלחמה מודרנית, בהחלט מקובל, ואפילו מומלץ, שמפקדים ישתמשו באמצעים שונים, כגון מסוקים, לדלג הלוך ושוב והדבר נכון גם לגבי רמות פיקוד נמוכות. כמובן שיש הרבה דוגמאות הפוכות. המפקד הראשון של גדוד ''פרשים מעופפים'' בוויאטנאם (מחטיבת החי''ר הממוסק 7'') נקלע לקרב כבד ונדרש לצאת מהקו כדי לדווח אישית לפיקוד הבכיר. הוא סירב ושלח את סגנו. למזלו שרד ואף עלה לדרגת גנרל. הדוגמאות מקוריאה, וויאטנאם, אפגניסטן ובוודאי שממלחמת העולם השניה, בכל החזיתות, הן רבות מספור. ואגב.....כן....נגד גנרל דה גול, שהיה מפקד דיוויזיה משוריינת, הועלו האשמות שנטש וברח לבריטניה ''כדי להמשיך משם במלחמה''.... טיעון שלא תפס בימים השחורים של 1939-40. גנרל אנדרס הפולני, ספ דיטריך הגרמני לא איבדו מזוהרם ויכולתם כי עזבו קרב. במלחמת יום הכיפורים, הייתי עד לקרב גבורה שהתנהל ברמת-הגולן, שם לדעתי ניצלה ישראל מכליון. מפקדים ברמת מח''ט נאלצו מדי פעם להתנתק מהקרב כדי לחבור עם מפקד הגזרה להתייעץ, להשיג סיוע וכיו''ב. אוי למי שיגדירם ברחנים או פחדנים!!. אורי מציין שאינו היסטוריון ואכן, הוא מבקר מחשבה צבאית ובזה גדולתו. אך כשהוא ''יורד'' להיסטוריה, קורה שהוא פועל, להבדיל, כדיוד אירווינג, חוקר, סופר והיסטוריון צבאי בריטי מצויין, שחקר הרבה קרבות חשובים ובין השאר היה גם.... למכחיש שואה. לכן חברים. אנא,היזהרו בהשוואות ומסגרות שחורות! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יורם: פיקוד טקטי פיקוד מערכתי ופיקוד אסטרטגי |
|||
|
|||
נפוליון ומק-אתור היו מפקדים אסטרטגיים ו/או מפקדי מערכה. רבין היה מפקד טקטי בקרב השיירה במלחמת העצמאות. טעות להשוות את מעמדו של רבין למעשיהם של דה גול, מנחם בגין, נפוליון או מק-אתור, מבלי לומר שמעשי האחרונים היו מוצדקים. מפקד טקטי הנוטש את פקודיו תחת אש בשדה הקרב הוא ברחן. לגבי פעולה של מפקד מערכה או מפקד אסטרטגי, הדיון הוא בקריטריונים אחרים ולכן גם במונחים אחרים. לגבי מלחמת יום הכיפורים: מכיוון שלא הזכרת שמות, קשה להתיחס לטיעון שלך. מכל מקום מח''טים ברמת הגולן שלא השתתפו בקרב כמו אביגדור בן גל (יאנוש) בקרב עמק הבכא, זכו לביקורת קשה כמו שאריק שרון זכה לביקורת קשה על שלא השתתף בקרב המיתלה. אך בשני המקרים הם לא עזבו את הקרב אלא לא הגיעו אליו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי