  
  
  
|
 |
|
||
  כנראה שהסיפור עוד לא נגמר |
|||
|
|||
לק''י אין לי חשק לרדת לנגב. אני מחכה שהארבה יגיע אלי. אם ירססו אותו בדרך הוא יגיע מורעל ולא יהיה ראוי לאכילה. בנתיים יותר קל להגיע אל פרופ' פנר באוניברסיטה העברית בירושלים ולקבל ממנו קצת מהארבה שהוא מגדל. הבעיה היא שהכמות מוגבלת. אבל הוא מובן ללמד את מי שרוצה לגדל ארבה. אליצור | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כנראה שהסיפור עוד לא נגמר - זה נכון |
|||
|
|||
והארבה היגיע, הדברים קצת יגעים, אך בגדול כל החיים תקועים, חגב סורר בקצת רסס נפזר רק מה, שרויים חיינו בעסק-ביש מצמרר, מלאך המוות עם חרמשו קצת מזורר ומייד החשק לחיים לו מתעורר. אז לפחות ננסה שיד מחמד לא תיגדם, שאיזה רגל לה לא תיקטם, שעין לה לא תשפך - בשביל שהתליין אותנו יברך. בשעת מישמוש צוואר מהיר, הגוף בוהק, מלוא בריאות מגיר, רק כבד משמן הוא הישבן, מהדק החבל סביב פנים צבועי לבן, והלשון לה תשתרבב - עולם כמנהגו עדיין מסתובב. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי