|
''נקודת המוצא הנורמטיבית בבירור שאלת הסמכות היא, כי תכניות על פי חוק התיכנון והבניה הן בבחינת חקיקת משנה. כך, מציין בית המשפט בבג''צ 194/56 ון מירופ נ' מנהל אגף השיכון, משרד העבודה, פ''ד יא 659, כי ''תכנית בנין ערים היא בגדר 'תקנה' כמשמעותה בפקודת הפרשנות'' (בעמוד 662). באופן דומה, אומר בית המשפט בע''א 119/86 קני בתים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ''ד מו(5) 727, כי התכניות על פי חוק התכנון והבניה הן בגדר חיקוק (בפיסקה 6):):
''כבר נקבע ... ש'פקודת בנין הערים ושלוחותיה (חוקי עזר ותכניות בנין ערים שנעשו על פיה) הן בבחינת 'חיקוקים'...' הוא הדין בחוק, בתקנות הנלוות לו ובתכניות המיתאר המוצאות מכוחו. משמעות הדבר היא, שחובות, המוטלות מכח כל אחת משלש המסגרות הללו, יכולות להוות בסיס נאות לעוולה של הפרת חובה חקוקה''.
(וראו הגדרות המונחים ''חיקוק'' ו''תקנה'' בחוק הפרשנות ובפקודת הפרשנות). העיקרון הכללי הנוגע לחקיקת משנה הוא, כי:
''... הסמכות לחוקק חקיקת משנה (ה)נולדת אך ורק עקב הוראת הסמכה מפורשת הכלולה בחקיקה הראשית ... הרשות המבצעת, היא בדרך כלל בעלת סמכות לחוקק חקיקת משנה כי הוסמכה לכך בחקיקה ראשית'' (דברי הנשיא שמגר בע''א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע''מ נ' מגדל כפר שיתופי, דינים עליון 1000, בפיסקה 21 לפסק דינו).''
מאוד מאוד התרגשתי למקרא דברים אלה
יישרכוח יישרכוח אבע!! |
מאמר חשוב וראוי - במיוחד הפעימה אותי ההבנה כי
