  
  
  
|
 |
|
||
  הדימיון המדהים בין מנהיגינו לבין מנהיגיהם: |
|||
|
|||
אלה ואלה מעולם לא החמציצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות, ואזכיר כאן שלוש החמצות גורליות: בן-גוריון החמיץ את שיחות פירנצה עם מצרים, ערב מלחמת סיני ב- 1956. גולדה החמיצה הזדמנות להידבר עם אנוואר סאדאת, ערב מלחמת ההתשה, ועוד הזדמנות - ערב מלחמת יום הכיפורים. יצחק שמיר החמיץ את ההזדמנות לחולל מיפנה דרמתי ביחסים עם הפלתינאים בשיחות מדריד. ביבי היה קוריוז של החמצות. לברק אפילו לא היה מנדט להחמיץ משהו, אז כמו ביבי הוא החמיץ את עצמו. ובאוויר מרחפת עתה השאלה ההיסטורית: האם שרון יחצה את הרוביקון של ההחמצות ויוביל אותנו להידברות רב-צדדית (לא רק עם הפלשתינאים אלא גם עם הסורים) או שהוא ייסחף בזרם ההחמצות ישר לתוך הים העכור של המלחמה הבאה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אבל עמיש, שכחת גם |
|||
|
|||
את שרת שהחמיץ מלפפונים ואשכול שהחמיץ את השלום רגע לפני המלחמה ורבין שכשל להבין את סדאת והרחיק את השלום בשנתיים. גם לא הייתי מרחיק את תפקידו של דיין שעודד את המלחמה כנגד מצרית חורשת השלום. למזלנו הוא חזר בו ונכנע לשלום ב-1979. לא נשכח לפרס, חולם השלום, על שלחם רוב ימיו כנגד כל מדינות ערב, ולא הזניח אף אחת מהן, עד שהאיר חו האור בצומת אוסלו ונכנע לרצונו של הבורא ולחץ את ידו של לוחם החופש והעצמאות הדגול ביותר שקם לנו במאה השנים האחרונות - יאסר ערפאת. אז אם חמציציות של הזדמנויות, אז יש לציינן עד האחרון שבהן! | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי