|
שאין קיפוח עדתי במערכות השלטוניות. נדמה לי שכחצי או יותר מחברי הכנסת הם מזרחיים, חצי מהממשלה מזרחיים ובכוחות הבטחון הם למעלה מחצי. אין לי נתונים ברורים לגבי המשק, אבל מוכרים לנו הרבה אנשי עסקים, עורכי דין ובנקאים מזרחיים.
עם כל הכבוד, אין יישובים מזרחיים ויישובים אשכנזיים בישראל. גם במספר מושבים בהם יש רוב לעדה מסויימת, אין היישוב מוגדר ע''פ מוצאם האתני של התושבים, כי אם במונחים כלכליים - האם המושב ריווחי או לא. ואם יש מפולת בחקלאות, היא תוקפת אשכנזים כמו ספרדים.
מבחינת השקעה, המדינה השקיעה בחינוך ילדים לפי פילוח אזורי ולא לפי פילוח מגדרי. אך אני רוצה לציין עוד דבר, שמעבר להשקעתה של המדינה באוכלוסיה, חייבים להשקיע בה גם המשפחה וגם הרשות המקומית. ולצערינו, הרבה רשויות מקומיות כשלו בזה, ויותר מכך כשלו בזה גם משפחות שלמות. הנטיה הקשה של מזרחיים להיות מעורבת בפלילים, אינה באשמת המדינה או החברה, כי אם קודם כל באשמת המשפחה. ולצערינו, הרבה משפחות מזרחיות התפרקו בשנות ה-50 וה-60 ומעמד אב המשפחה נפגע, ואת התוצאות אנחנו עדיין רואין וחווים ברחובותינו. |
נכון, דווקא מקרה יוסף בראל מראה
