  
  
  
|
 |
|
||
  ביסוס התיזה |
|||
|
|||
מדינות דמוקרטיות לא נלחמות ביניהן וזו עובדה שבינתיים הוכחה כנכונה. מי יודע, אולי בעתיד הנוסחה הזו תיקרוס, כאשר ברית נאט''ו תנסה להתערב בכוח כנגד ישראל כדי להביא לפתרון בעיית פלסטין בדרכה שלה. העקרון שדמוקרטיות לא נלחמות ביניהן מתבסס קודם כל על עובדה מעשית שזה לא קרה. ההסברים לכך רבים, וכוללים נימוקים מתחום התרבות הפוליטית הפנימית של המדינות הדמוקרטיות ועד שיתוף הפעולה ההדוק ביניהן בנושאים רבים היוצרים אינטרסים משותפים. בתקופת בריה''מ היה איום ברור שמולו הן נערכו. היום עניין האיום החיצוני ברור פחות ופלואידי יותר. איום האסלאם הקיצוני לא מוגדר אצל כל הדמוקרטיות כאיום ישיר עליהן או כאיום בסיכון גבוה. לעומת זאת יש לחלק מהמדינות הדמוקרטיות אינטרס כלכלי לשמור על הישגים כלכליים בקשרים עם מדינות לא-דמוקרטיות. לכן, איום הטרור האסלאמי עדיין לא מוגדר ולא ממשי ולא נראה שהוא יוכל לנצח ולהשיג את מטרותיו, גם אם ימשיכו הפיגועים ברחבי העולם. כנראה נדרשים שינויים משמעותיים באיום ובטרור הזה, כדי להסיט את קו המאזניים (נניח שהטרוריסטים יפעילו נשק כימי, ביולוגי, גרעיני - פליטת רדיואקטיביות ולאו דווקא פצצה) ולהראות לחלק האדיש שבדמוקרטיות שהטרור האסלאמי יכול לפגוע פגיעה הקשה מהיתרון שבשמירה על האינסטרסים הכלכליים במדינות במוסלמיות. מה גם שהאחד לא בא דווקא על חשבון השני, כי יש מדינות אסלאמיות וחברות אסלאמיות מתונות, שאינן צריכות להיכלל בהגדרת האיום האסלאמי הקיצוני. מנגד ישנה מעורבות גבוהה של האזרחים במדינות הדמוקרטיות בעשייה הפוליטית. המעורבות הגבוהה היא באופן שכולם יודעים הכל, הרבה מעבר למה שהיה נהוג בעבר ובזמן הקצר ביותר. ישנם חילופי דיעות ואינטרסים באופן מיידי, כמו שנעשה פה בפורום. הבוחר מדבר עם נבחרו, והנבחר רודף אחר בוחרים נוספים. אנשים, חברות וארגונים בין מדינות מדברים בינהם, עושים עסקים משותפים ויוצרים אחידות באינטרסים. החופש האישי והפוליטי יוצר לכידות אינטרסים בין מדינות חופשיות. כבר היום אנחנו רואים מדינות שאינן מוגדרות בכל תנאי הדמוקרטיה, אבל שהן פתוחות גבול, האינפורמציה זורמת פנימה והחוצה בטלויזיה, רדיו, טלפון, מחשבים וכו', אבל משתייכות לקבוצה הדמוקרטית. למשל, רוסיה, בה השחיתות הארגונית, פוליטית, ציבורית ואישית עדיין ממשיכות באינרציה מאז קריסת בריה''מ - גם היא כבר נכנסה לתחום הקבוצה הדמוקרטית. כיום נראית מלחמה בין רוסיה לבין ארה''ב כדבר האחרון שיקרה בעולמנו. והכל בזכון אותם סממנים המאפיינים חברות דמוקרטיות. לעומת זאת, מדינות ערב ברובן מגבילות את הקשר החוצה, שיטת המשטר בהן הוא טוטליטרי גם אם בחלקים בהן המשטר מנסה לבנות תדמית דמוקרטית (למשל מצרים). הביקורת הפוליטית כמעט ואסורה, ואם היא מתקיימת בצינורות לא מקובלים, המבקר נענש בחומרה רבה. לא אחר נכנסו לכלא במצרים אנשים שביקשו לדבר לציבור מחוץ למערכת הממשלתית של הטלויזיה-רדיו-עיתונות המגבילה. אפילו עיתון האופוזיציה צריך אישור ממשלה ועמידה בתנאים מגבילים מחמירים. אין בקרה אמיתית על השלטון, אין שיח ציבורי פתוח בשום נושא. בסוריה עד לפני כשנתיים היה אסור לאזרח להחזיק אינטרנט במעונו. גם כיום רובם לא מחזיקים. בפועל רק לאנשי שלטון וצבא יש אינטרנט. בסעודיה הקוראן הוא החוקה ומכאן כל פגיעה בשלטון או בנורמה הרגילה מתפרשת כפגיעה באסלאם, ובחלק גדול מהמקרים דינה אפילו מיתה באיצטדיון רחב ידיים ולעייני קהל גדול, מפוחד אבל צוהל. לאחר יותר מעשרים שנות שלום עם מצרים אין קשרים עסקיים רחבים איתה, אין תיירות מצרית בישראל בגלל מגבלות של משטר. כאילו אין שלום. שלום בערבון מוגבל. ככה נוהגת מדינה טוטליטרית המפחדת מפתיחות והשפעה חיצונית. הנוסחה רחבה הרבה יותר ומכילה נקודות שונות ורבות המבדילות בין דמוקרטיות לבין לא-דמוקרטיות. אבל הדבר הברור ביותר הוא שדמוקרטיות מדברות ביניהן באותה שפה, ברמת אמינות גבוהה ואין בד''כ הפתעות בשרוול, כאשר האינטרסים הם בד''כ משותפים. ואם יש ניגוד אינטרסים, הם מתבטאים במלחמה מודולרית מוגבלת. כמו הרעה בקשרי כלכלה, הטלת מגבלות האחת לשניה (כמו בימים אלה ארה''ב נגד צרפת ונגד סין בימים אלה), החזרת שגרירים, הגבלת פעילות האקדמיה ועוד. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי