  
  
  
|
 |
|
||
  לחנו של ההמנון אינו משנה את המסקנה |
|||
|
|||
באחד מימי שישי בערב, האזנתי לתכניתם המקסימה של פרופ' מיכאל הרסגור ואלכס אנסקי: ''שעה היסטורית'', בה דיברו על הימנוני מדינות שונות ואף השמיעו כל אחד מההמנונים שעליהם דיברו ומתוכם ציטטו. התכנית התחלקה לשני חלקים והתפרשה על פני שבועיים. מתוך ההאזנה לתכנית, עולה מאליה המסקנה הברורה, שהן הלחן והן הטקסט של המנוני המדינות השונות - נושא בחובו משמעויות לאומיות-תרבותיות עצמיות, באופן מובהק. אמנם, אין תמיד התאמה מלאה ומוחלטת בכל מקרה ומקרה, אך היוצאים מן הכלל רק מעידים על הכלל. הלחן של ההימנון הלאומי מבוסס על לחן של המלחין הלאומי הצ'כי - מבוסס, לא מועתק. עם כל זאת, דווקא ייתכן שהלחן הצ'כי המסויים הזה, התאים ומתאים לטעם ולאופי ולמורשת היהודיים (בעיקר מאז החורבן), ולו רק מפני שהוא מינורי ונוגה - בניגוד לרוב ההימנונים הלאומיים שהם מאז'וריים ומלאי גאווה, ואף ההמנונים הטורקי והסורי המינוריים - הם חגיגיים וטקסיים. בהחלט ייתכן, למשל, שפיסקה כגון ''ארץ רחבת ידיים - כרוחב לב העם, ומישורית כיושר ליבם של ילידי מולדתנו'' - תועתק מעם לעם ותתאים ככפפה ליד. וכי אין בעולמנו שתי ארצות שהן גם מישוריות וגם רחבות ידיים, ושעמיהן הם סמל ליושר ורוחב לב, לפחות בעיני-עצמם? במיוחד הייתי מציין בהקשר זה, את התרבות המוסיקלית החסידית, שהיא לקטנית (אקלקטית) במובהק: הבעש''ט (הבעל שם טוב), מייסד החסידות, פיתח פילוסופיה מוסיקלית, לפיה כל ניגון יפה אצל הגויים -מקורו יהודי, ולכן צריך ללמוד את הניגון, 'לגאול' אותו ולהשיבו אל חיק היהדות והתרבות היהודית. לפיכך, המוסיקה הכלייזמרית החסידית - עד היום - מורכבת ממגוון עצום של תרבויות, ממנגינות רומניות וצועניות ועד לקאנטרי אמריקני ומחולות דרוזיים. ואולם, למרבה הפלא - הכל נשמע ''חסידי''. זאת מכיוון שמדובר במנגינות התואמות את הטעם, האופי, התרבות והצרכים התפקודיים של התנועה החסידית. ואין להתפלא על כך: סוף כל סוף אותם הסולמות הפנטאטוניים משמשים הן בתרבות הכושית והן בתרבות הסינית, והם נשמעים שונים תכלית השינוי. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי