פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה ליובל רבינוביץ, 14/08/04 15:19)
חפצים ואוטומטיות מול ההתחברות לנישגב
מיכאל שרון (יום ראשון, 15/08/2004 שעה 0:03)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דומני שבמסגרת עבודת השמים יש משמעות להתחבר לקדושה באמצעות חפצים שונים, כגון, נרות שבת (לקדש על הנרות).
כנראה שהקדושה אינה תכונה סטטית של חפץ כזה או אחר, אלא מדובר בתהליך התקדשות באמצעות החפץ. הבעיה, כפי שאכן היצבעת עליה, מתחילה כאשר החפץ הופך למקור קדושה סטטית, כזה שסוגדים לו, ולא כזה שמתחברים דרכו עם הקודש.

אבל, דבר זה חל גם על פסלה של מאריה או פסל ישוע, באמונה הנוצרית - לא סוגדים לפסלים כשלעצמם, אלא, הממשות הפיזית-קונקרטית הזאת משמשת אמצעי להתחברות עם האלוהות, ולהעלאת תכנים ותחושות דתיות, באמצעות התזכורת הויזואלית הזאת. לכן, אין לזלזל בקונקרטי, אין לזלזל ביופי, שהרי עולמנו הוא קונקרטי, והאם כל זה מיותר? בפרט שבנצרות יש חשיבות רבה לאהבת האלוהים, ואדם יכול לאהוב כנראה רק ממשות קונקרטית. אלא שהנקודה היא שהממשויות הקונקרטיות הללו מהוות מעין משל ונקודות חיבור למשהוא מעבר להם, לאלוהות הקוסמית.

אלא שבאדם טבועה גם הנטייה הפטישיסטית/נירוטית, ואובייקטים פיזיים כאלה עשויים, במקום לשמש נקודות מעבר להתחברות לקדושה ולאהבה האלוהית, לקרוס לידי מושאי סגידה בזכות עצמם, דהיינו לחסום דווקא את ההתחברות לקדושה. יש מיתוסים וסיפורים רבים על תהליך זה, של הפיכת האובייקט למקור סגידה, כגון הסיפור על נרקיס, או הפסל הגדול שהתאהב במעשה ידיו (פיגמליון). אך דומני ששם הרעיון הוא שיצירים אלו נידמו ככה חיים ומלאי חיוניות, עד שנדרשה נוכחותם המתמדת למפגש עם תחושות נישגבות. כאן שוב חוזרים לרעיון ''החפץ המשמש כתזכורת'' שמעלה אליצור, ונראה שהדבר הינו סביר ורצוי להגיע לתחושת הנשגב, שכן יש אכן יצירים מופלאים ואלוהיים, כגון מוסיקה מסויימת או אף פסל מסויים, והקריטריון כאן חייב להיות דווקא של אוטומטיות מול כוונה.

סגידה לחפץ הופכת איפוא לגישתי, לדפוס פטישיסטי ונירוטי, כאשר מתרוקנת כאן הכוונה המחברת לנישגב, והחפץ מתרוקן מיסוד הכוונה והחיבור לנישגב, והופך למושא לפעולה כפייתית, אוטומטית וריקה מתוכן החוזרת ונישנית.

אגב, ביהדות קיים בהקשר זה האיסור המפורש והכולל לכאורה ''לא תעשה לך פסל ומסיכה'' אלא שדווקא כאן נראה לי שהחוק הזה הוכלל באופן גורף תוך פרשנות לא נכונה,והמקור התכוון במפורש לפסלי פולחן פגניים, או מסכות אותם היה מרכיב הכוהן על פניו לזרוע תחושות של אימה ויראה.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי