|
ודומני שניסה לזכך ולהמעיט בכמות דברי ההבל והנוהגים השונים והמשונים שהשתרבבו בינתיים לעבודת האלוקים. לשם כך עליו למפות (מלשון מפה) את המצוות והדינים באופן צלול ככל האפשר, והוא עושה זאת כמדומני ב''משנה תורה'' שכיום לא מרבים לקראו. הוא מציב את קריטריון ה''פתי מאמין לכל דבר'' לסנן החוצה אלמנטים עממיים של אסטרולוגיה וקידוש חפצים שונים. ודומני שהוא מלבן גם סוגיות שהעסיקו רבים בנושא שרירותיות הדינים, על ידי ההבחנה בין דינים שמעיים והגיוניים. אכן, בנושא הדינים השמעיים חל מה שאומר המקרא ''במופלא ממך אל תחקור''.
ויפה בעיני, אגב, שנישוק המזוזה, הנראה כאיזה הרגל כפייתי, נידחה על ידי בעלי אסכולה זאת. שכן, האם תזכורת חייבת לשאת אופי של טקסיות כפייתית, במעין פעילות אוטומטית של רובוט? והרי כך, בפעילות של רובוט, נעדר לחלוטין יסוד הכוונה. |
הרמב''ם, הנשר הגדול, היה אכן רציונליסט
