פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה ליובל רבינוביץ, 14/08/04 15:28)
הנקודה כאן היא האמונה הטפלה והשרירותית (ראה סטרבו)
מיכאל שרון (שבת, 14/08/2004 שעה 16:23)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראה בהקשר זה את מחקרה האנטרופולוגי של החוקרת האנגלית מרי דגלס, שמצאה דמיון מפתיע בין חוקי התזונה של שבטים פראיים באפריקה ואיסורי האכילה שלהם (למשל בני שבט ה-Lele בקונגו) ובין אלה של היהדות. איסורי אכילה אלה הם שרירותיים לחלוטין.

דגלס גילתה כי בשתי החברות הפרימיטיביות - בני הללה ובני ישראל התמקדו איסורי האכילה בבעלי חיים, ובשתיהן סווגו בעלי החיים על פי סביבת משכנם - חיות יבשה, חיות מים וחיות שמים. ספר ויקרא הגדיר כללי שייכות ברורים לכל אחת משלוש הקטגוריות: חיית יבשה חייבת להפריס פרסה, לשסוע שסע ולהעלות גירה. חיית מים חייבת להיות בעלת סנפירים וקשקשת. וחיית אויר חייבת כנפים.

בעלי חיים שחורגים מהסדר הזה נחשבים טמאים - צלופח או סרטן, שחיים במים אך אינם בעלי סנפיר וקשקשת, החזיר שאינו מעלה גירה וכד'. כך, הטמא והמלוכלך כותבת דגלס, הוא חומר שאינו נמצא במקומו הראוי, דברים שקשה לסווגם לקטגוריה מובהקת, מעוררים אי נחת ונתפסים כאנומליה, ולכן הם גם אסורים לאכילה.

ובכן, מה הקשר בין זה לבין אמונה באלוהים? וכי אין כאן השתרבבות דעה קדומה הנובעת מחוסר סובלנות אנשים פרימיטיביים לעמימות ביחס לקטגוריות המיון שלהם, ועצלותם המחשבתית להגדיר קטגוריות מיון יעילות יותר?

גם בעניין התפילין, קראתי גרסאות שונות ומשונות המנסות לנמק זאת, וזוכרני שלמקרא אחת מהן, ספקולציות משונות של איזה רב רפורמי, בזמן שהייתי באיזה מושב של עולים מאנגליה ומארה''ב, פרצתי בצחוק כמעט היסטרי נוכח השטויות והגבבה במסווה של אמונת שמים. אולי נכונה דווקא הגרסה שמביא הסופר פנחס שדה, בצטטו איזה רב או מקובל שאמר ש''מידתו של הקב''ה היא כמידת המשוגע''...(דהיינו שאין להבין ב''דרישותיו ממאמיניו'' שום דבר באופן הגיוני, ממש כמו הקומפולסיביות והשרירות של חולה הנפש).
_new_ הוספת תגובה



שוב - ענין של הגדרה
יובל רבינוביץ (שבת, 14/08/2004 שעה 19:25)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הדת היהודית מתבססת על שתי אקסיומות:
1. יש בורא עולם.
2. הוא נתן לעם ישראל את התורה במעמד הר סיני.

ומכאן גם עיקרון אי הטעות שבתורה ועקרונות נוספים.

כשאני מדבר על ''עבודת כוכבים'' אני מתכוון לעקרונות מיסטיים שאינם נגזרים מהתורה שבכתב.

אני אתאיסט. במלים אחרות, אני בהחלט מקבל את התזה שהתורה היא תוצר אנושי ולא אלוהי ושאין בורא לעולם. במסגרת זו בהחלט סביר שמקור חוקי הכשרות הוא ב''חריגה מסדר'' שהזכרת. אך היות שהם כתובים בתורה, היהודים המאמינים חייבים לקיים את חוקי הכשרות על פי האקסיומות שלהם באורח הניתן לגזירה הגיונית מהאקסיומות.

אין לכך דבר עם הילולות צדיקים ושאר ירקות.

התפילין היא מצווה רשומה (דברים ו,ח. גם המזוזה מוזכרת שם).

אין שום צורך לנמק את מצוות התורה, משום שמקורן אלוהי, והעובדה שהמאמין אינו יודע את טעם המצווה אינה נימוק נגד קבלתה, והן במסגרת שתי האקסיומות שהוזכרו.

אישית כבר הבעתי את דעתי שההפרדה בין בשר וחלב אינה מוזכרת בתורה והיא הוסקה באופן שגוי מהכתוב, אבל זה כבר ויכוח על פרשנות. הפרשנות המקובלת היא שזו כן מצוה הכתובה בתורה ולפיכך אינה נופלת בהגדרה של עבודה זרה.
_new_ הוספת תגובה



אכן, הגם שיש לי תחושה עמומה שמאז ה''רב'' אורי זוהר הכל הפך
מיכאל שרון (שבת, 14/08/2004 שעה 20:58)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פשטני, על פי מידתו של היאפי המצוי או בוגר האשראם: יש שתי אקסיומות וגו'.

מאקסיומה 2 לא נובע אגב שצריך לעבוד את האלוהים. נתן את התורה? אז נתן. אתה לא מקבל לפעמים בונבוניירה? תרצה, תאכל, לא תרצה -תעביר הלאה...

אקסיומה 1 : בורא עולם. אז מה? אולי מאז הבריאה החד פעמית הזאת הוא עוסק בענייניו, ולא מתפעל עוד השגחה כלשהי על עולמנו הסורר? (תזה של פסקל -''האלוהים השקט'').

אשר לשרירותיות או אי שרירותיות המצוות, אכן הרמב''ם סווג אותן ל-‏2 : מצוות הגיוניות, שאינן שרירותיות וניתן להבינם, ומצוות שמעיות (שמע וקדש) - כאלה שאין להבין ההגיון שמאחוריהם.
_new_ הוספת תגובה



יש ויש
יובל רבינוביץ (שבת, 14/08/2004 שעה 21:09)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כאמור, האקסיומות האלה אינן שלי, ואני לא חי את חיי לפיהן.

המאמינים חושבים שאלוהים נתן את התורה כקוד מחייב ולא כדי שיהיה מה לקרוא בשעות הפנאי.

התזה של פסקל מנוגדת למה שכתוב בתורה, ולכן מנוגדת לאקסיומות של היהודי המאמין.
_new_ הוספת תגובה



טוב, אז בורא עולם. אח''כ היה צריך גם לשכלל את המוצר הראשוני
מיכאל שרון (שבת, 14/08/2004 שעה 21:12)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והעולם חולק לתחומים, במסגרת התמחות ושכלול: פוסיידון קיבל את הים, אתנה קבלה לטיפולה את החוכמה, אפרודיטה מונתה לתחום הארוטיקה, ומארס - שיכלל תורות לחימה, ואחראי על תפעול הקרבות והמערכות, וכיוצא בזה.

אחר כך, במסגרת שכלול נוסף, הופקדו הבאבות על הענינים, כגון המקובל הגאון משה אבו חצירא ממרקש שבמרוקו, עליו שמעתי, שעוצמתו הרוחנית היתה כה גדולה, עד שכשהיביט בציפור מעופפת, היתה הציפור מחמת האש שבעיניו ניצלית כהרף עין, ונופלת ארצה...
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי