|
בננה;
קראתי ,שניתי ושלשתי את המאמר ואת תגובותיו.תגובתך ודבריך הסבו הנאה מרובה משל תשעה קבין קורת רוח ירדו לעולם ושלך נטלו תשעתם. תהיתי מנין לו לכותב שכתבי עגנון הם מזוייפים מתוכם? כלום לא רואה הוא את היופי השזור במלותיו? האם אמנם הפך והפך בקרבי כתביו לארכם ולרחבם עד שפסק את פסוקו? אתמהה. ותמיהה זו למה היא? כי לאחר שעלה בידי לעבור על חלק ניכר מכתבי ש''י עגנון ראיתי נכוחה שהוא שזר מדבריו מונחים ומלים מהמקורות,המשנה והתלמוד, המדרש והאגדה. בקולמוסו הוא דילג מעל ההשכלה כאילו לא היתה. הוא קישר בין תקופה המשנה לתקומת המדינה. בדיו ובקסת,בכשרון פיוטי ובשפה מליצית הוא כתב את שיר החיים. תיאוריו את בני האדם, מבואותיהם ומוצאיהם בימי חלדם,השופכים לפני הבורא את צקון לחשם,או מגלגלים בשיחה עם בני עירם או חיים את החיים ככתבם וכלשונם,נתנו ליצירותיו את המיוחד שבתוכם. כנראה, ולא אתפלא כי על כן נהיו דבריו למליצה או לחידה.
שלא ככותב סבור אני שהתנועה בכתביו היא חלק מהסגנון מהמתכון ומהדמיון.בניגוד לביאליק המתרפק על מה שהיה לו בעולם הישיבה,עגנון מתאר לקוראיו את עולם החשיבה. הוא מתאר,לעתים כמאריך במענית,כאדם שעולה במדרגות במקום במעלית. אבל זהו חן המקום על יושביו וחן הסופר על קוראיו. |
ביננו, מיכאל, אינני רואה כל קשר או גנבת
