|
1. ברמת השליפה אפשר לנחש די בהצלחה שהחוקרים המעולים נשוא המאמר יצאו ממערכת החינוך עוד בתקופות שקדמו לירידה ברמה היחסית של ילדי ישראל. לפני כמה עשרות שנים, לפחות במתימטיקה, ילדי ישראל היו בין הראשונים.
2. ברמה יותר רצינית אני חייב, למען הגילוי הנאות, לציין שזה לא בדיוק תחום הידע שלי. מצד שני נדמה לי שאת קווי המתאר של התשובה אפשר למצוא בציטוט הבא:
''בעוד שבישראל צוברת ''השיטה הסינגפורית'' להוראת המתמטיקה תאוצה, אחרי שמשרד החינוך איפשר לכל בית ספר שמעוניין בכך ללמד לפיה את תלמידיו, מחפשים במשרד החינוך הסינגפורי דרכים להגמיש את דרכי הוראת המתימטיקה שלהם בכיוון שישראל עומדת לנטוש: להפכן ליצירתיות יותר, ולעודד ביקורתיות וחשיבה אנליטית בקרב תלמידים''.
המקור הוא: ''לימודי חשבון: ישראל מעתיקה מסינגפור, סינגפור מעתיקה מישראל'' (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...).
מה שבולט במאמר היא העובדה שלכל אחד יש מה ללמוד מכל אחד ושהצלחה היא דבר יחסי, זמני ולפעמים קצר חיים.
3. הנקודה המרכזית, לדעתי (לא דעת מומחה), המפתח הוא ביצירתיות ובמוטיבציה התכונות שקיימות, בשיעורים מסויימים בכל חברה - הן מתקיימות גם למרות המערכת הלא מוצלחת...... מערכת שתדע לטפח את התכונות הללו תעמיד יותר חוקרים ברמות עליהן דיבר המאמר ממערכות חינוך שלא ידעו לעשות זאת.... |
שאלה בעקבות המאמר
