|
*כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן*:
כי עז גבול בני עמון - אנו למדים כי ה' מגבה את ישראל כאשר העם שוקד להגן על עצמו - ומכיוון שעז גבול בני עמון, הרי שיש להרחיק גבול זה ולהבטיח עומק אסטרטגי.
יש לשים לב כי גישת ה' כאן היא אסטרטגית טהורה. הרי מדובר בה' צבאות.
וכצריך להבטיח הגנה כזאת, גם חוצים את הגלעד לעבר הירדן - כשם שעושה יפתח.
מאידך, כשמדובר במלך המכניס תעוב לישראל, כאחאב, וכשמדובר בגחמת רהב אנוש למעשי התפארות בעוז החרב גרידה - ולא בצורך אסטרטגי-קיומי, הרי שה' אינו מגבה את המלך והרפתקנותו. כך, לשאלת אחאב ''האעלה לרמות גלעד או אחדל'' משיב ה' בפי הנביא מיכיהו - ''ראיתי את ישראל נפוצים כצאן שאין להם רועה''. הנהגת רשע, שהעם אינו מתקומם נגדה, סופה שגוררת הן סילוק המנהיג והן הפצת העם לכל רוחות השמים. |
וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנן עַד- יַבּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן
