|
השחיתות האינטלקטואלית. זו, התקרנפות הרוח האנושית היוצרת מצוייה בשפע במקומותינו, בפרט בקרב האוליגרכיה המרושתת על פני כל מערכות המדינה, האקדמיות, התיקשורתיות, האדמיניסטרטיביות והתרבותיות, וסאוב הרוח מגבה כל סאוב ושחיתות אחרת.
הסאוב אינו כלל ערטילאי: בגלל אוליגרכיה חדורת רוח חמס המעוותת את הצדק הטיבעי באידאולוגיה בולשביקית (כן, גם היום משקעיה בכל ללא מתום, וגם במוסדות ואצל אנשי ימין), הרי שהתוצר לנפש בישראל הוא הנמוך ביותר במערב, ואפילו יוון עברה אותנו. וזאת אצל עם שהוא ממניחי היסוד לתנופת ההתפתחות הכלכלית הכבירה במערב.
כך, בישראל מוכת האוליגרכיה החמסנית הפך עם חכם, לעם שיטחי, כשהתחליף לחוכמה הינה הערמומיות של ''לא לצאת פראייר'' והחטפנות הזריזה במסגרת מלחמות הכל-בכל של מתגודדים בכנופיות ובחבורות וקליקות כוחניות.
כך, בעוד במערב זכו עשרות יהודים בפרסי נובל מאז 1948 הרי שישראל לא העלתה פרס נובל יחיד במדעים, וחתני הנובל היחידים הם רבין-פרס (במסגרת פרס נובל לשלום של הטריו עראפת-פרס-רבין, עבור יוזמה כושלת שהסתיימה במרחץ דמים) וכן בגין-סאדת. ועגנון, שאיני בטוח כלל שאינו במידה רבה גרפומן ובעל עוד אילו תכונות שנויות במחלוקת (ראה גם תגובת פרופסור אגאסי בפתיל הבא) דיון 2024 . |
מר בלום לוי היקר. אכן דבריך קולעים. יסודה של כל שחיתות היא
