  
  
  
|
 |
|
||
  מחלת האיידס אינה דבר בזוי או משפיל |
|||
|
|||
כפי שסרטן או מחלת לב אינו דבר בזוי או משפיל. בוודאי שזה אינו מבזה את ''משפחתה''. מצד שני העובדה שאדם ידוע נפטר מאיידס מגדילה את המודעות בקרב הציבור שצריך להיזהר מן המחלה הזו, שייחודה בכך שניתן למנעה לחוטין באמצעים פשוטים מאד. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מחלת האיידס אינה דבר בזוי או משפיל |
|||
|
|||
אני מסכים איתך במישור התיאורטי. בפרקטיקה (''האמת של החיים'' מה שנקרא) אני לא מסכים איתך. אנא ראה תשובתי לעיל לתגובת עו''ד דר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני שומע פה צליל של זילזול לרמי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא רלוונטי |
|||
|
|||
הנקודה היא שאתה ואני איננו רשאים להחליט. קבע המחוקק שרק לחולה הבעלות על המידע אודות מחלתו. הוא זה שמחליט אם להתבייש או להתגאות. אם להצניע או לפרסם. עופרה חזה הגיעה להחלטה הנראית לך שגויה. אז מה? זוהי החלטתה והחוק דורש שתכבד את ההחלטה הזו, גם אם אתה רואה אי אילו רווחים ציבוריים מהפירסום הסנסציוני. אלכוהוליזם, למשל, הוא מחלה. אין מה להתבייש בו. האם מן הראוי לפרסם שמאן דהוא הוא אלכוהוליסט? אני חושב שלא, ואני מאמין שרוב המתדיינים יענו לך כך. ומה אם האלכוהוליסט הוא דמות ציבורית, אפילו מנהיג בכיר? כנראה שגם אז לא, למרות שבכך אינני בטוח באותה עוצמה. ודאי שחשיפת האלכוהוליזם של מנהיג משרתת את האינטרס הציבורי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכוהוליזם של מנהיג (ז''ל) |
|||
|
|||
אני דווקא סבור שזה רלוונטי וקיימת חובה לחשוף את עובדת היותו של נושא משרה רגישה, אלכוהוליסט. זה הוא פרט מהותי וקריטי הנוגע לכשירותו הבסיסית ביותר לקבל החלטות ולתפקד כראוי. כך גם נטייה להימורים, ורדיפת שמלות. אלו פרטים המשליכים במישרין על תפקודו ואמינותו של נושא המשרה הרגישה, וחוק הגנת הפרטיות אינו נועד לאפשר לאנשים לסכן ציבור אלא להיות זכאים לצינעה כל עוד היא איננה מסכנת אחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכוהוליזם גם של מנהיג לשעבר שעדיין חי |
|||
|
|||
גם עזר עשה כמה קונצים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא רלוונטי |
|||
|
|||
יובל, נשאלת השאלה אם שקילת כל האינטרסים - אינטרס הציבור מול אינטרס הפרט - צריכה להיות זהה לגבי כל המחלות. ובאופן קונקרטי, השאלה היא האם שקילת האינטרסים המתנגשים צריכה להיות זהה לגבי מחלות מידבקות וקטלניות לעומת מחלות שנעדרות את אחד משני האלמנטים האלה. ובהקשר לאינטרסים מתנגשים: חוק השבות מסמיך את השר למנוע עלייתו ארצה של יהודי העלול לסכן את בריאות הציבור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרס ציבורי |
|||
|
|||
דומני שהמצב בעניין מחלות מסוכנות ומדבקות מכוסה כבר על ידי החוק. אחת לשבועיים אני מרכז קבוצת לימוד של כ-35 רופאי משפחה. מדובר בנושאים מקצועיים, לא אתיים או משפטיים. בכל זאת עלתה לפני מספר שבועות הסוגיה מה יש לעשות כשחולה איידס אינו מוכן לדווח על מצבו לפרטנר המיני שלו. מובן שיש לנסות לשכנע את החולה לדווח בעצמו על המצב לפרטנר, משום שגם הפרטנר צריך להיבדק וגם לדעת אם הוא מסכן אחרים. היה מי שטען שיש להודיע לפרטנר חרף התנגדותו של המטופל. אני אמרתי שלדעתי, יש רק לדווח למשרד הבריאות על החולה ולומר לחולה עצמו שאם הוא ממשיך להפיץ את המחלה למרות שהוא יודע על הסיכון, הוא כנראה מפר חוק. בכל אופן - נראה שמשרד הבריאות עצמו יוכל לנקוט נגדו הליכים פליליים, גם ללא הסרת החיסיון הרפואי מפני הציבור. לכן - מעבר לחובת הדיווח למשרד הבריאות ונסיון שיכנוע החולה, הרופא אינו צריך לעשות דבר. אבל כאן בפא''צ הדיון הוא מה צריכה להיות גישת המדינה? האם זה צריך להיות תלוי במחלה? האם זה צריך להיות תלוי בזהות האדם? נראה שעל מנהיג מוטלת חובה מוסרית להודיע לעם על אי כשירותו הרפואית. ככל שידיעתי מגעת - זה לא קרה מעולם. מבחינת המחלה - נראה שהטלת הסגר על אדם הנושא מחלה מדבקת עד פתרון הבעיה הוא מספק בדרך כלל, והביצוע צריך להיות מוטל על משרד הבריאות. הודעה על מחלה מדבקת למשרד הבריאות היא חובה כתובה של הרופא, ועמדת החולה בעניין אינה רלוונטית. הציבור אינו צריך לדעת דבר על כך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרס ציבורי |
|||
|
|||
יובל, בעיקרון אני מסכים איתך באשר לנוהל הטיפול בהקשר למחלות מידבקות. השאלה אם אותו הנוהל יהיה תקף לגבי מחלות מידבקות שהן גם חשוכות מרפא. כלומר, בהמשך לתגובה הקודמת שלי, במחלת איידס מתקיימים למעשה שלושה אלמנטים: מידבקת, חשוכת מרפא וקטלנית. השאלה היא, אם כך, אם מחלה שמקיימת את שלושת האלמנטים הללו איננו מחייבת שינוי הנוהל בכיוון החמרה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרס ציבורי |
|||
|
|||
איידס היא מחלה קצת יוצאת דופן מבחינה זו שחייב להיות קשר אינטימי בין המדביק והנדבק. על כן אינני בטוח שזוהי הדוגמא האולטימטיבית למה שאתה מנסה לומר. בוא נדבר על SARS, המחלה שהכתה בחורף שעבר בדרום מזרח אסיה. המחלה מועברת דרך האויר מחולים משתעלים, מדבקת וגורמת למוות. השלטונות הגיבו בהתאם. אם אני זוכר נכון, בסין נסגרו שווקים והעובדים הקבועים הצטוו לשבת בבתיהם. מדחומים המודדים את טמפרטורת הגוף מרחוק, מבלי לגעת באדם, הותקנו בנמלי תעופה של מדינות אחרות. צוות מטפל נשאר ללון בבתי החולים כדי לא להדביק אחרים. הנקודה שלי היא שקשה לדעת איך ייראה המזהם הבא, ואינני בטוח שיש דחיפות לתת כבר מעתה מענה חקיקתי, בתנאי שנבטיח את המנגנון המעניק סמכויות זמניות נרחבות למשרד הבריאות בעת משבר בריאותי חמור. אם זה יקרה, המערכת תופעל תחת חוקי חירום לחצי שנה, ואז יוסדר הדבר בחקיקה מתאימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק מהלך חקיקתי יכול להבטיח את המנגנון |
|||
|
|||
שיעניק סמכויות זמניות ורחבות למשרד הבריאות (קרי, למדינה) בעת משבר בריאותי חמור. למה אי אפשר לשבת ולחשוב כבר עתה כיצד ישראל צריכה להתמודד מול מתקפת SARS או משהו דומה שיכול לקרות בעתיד בסבירות גבוהה? ולמיטב ידיעתי אנחנו דווקא ערוכים די טוב לאפשרות הזאת בשל ניסיוננו בהתמודדות מול איום כימי/ביולוגי ויש לנו אפילו פיקוד העורף שפועל כל הזמן לשם כך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק מהלך חקיקתי יכול להבטיח את המנגנון |
|||
|
|||
זהו, שדעתי היא שהמנגנון כבר קיים. יש אפשרות להוציא תקנות לשעת חירום, ואז המערכת תופעל. אין צורך להתחיל חקיקה קבועה כדי להתמודד עם מגיפה פוטנציאלית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרס ציבורי |
|||
|
|||
הטיפול הבלתי מתפשר ב SARS באסיה וההתגברות עליו (כמו גם על שפעת העופות, לאחרונה) צריך ללמד את כולנו שיעור חשוב על החולשה של הדמוקרטיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינטרס ציבורי |
|||
|
|||
אולי תפרט? לדמוקרטיה יש כלי התגוננות. האימפריה הרומית לא היתה אמנם דמוקרטית, אך רוב הזמן היא היתה רפובליקה בשלטון הסנאט. בצוק העתים היו ממנים לעתים דיקטטור שמשך כהונתו נקצב מראש לחצי שנה. נראה לי שחוקי חירום מוגבלים בזמן הם האקוויולנט הדמוקרטי של אותה פעולה. בית המחוקקים, שנבחר בצורה דמוקרטית, מאציל על הרשות המבצעת סמכות קביעת חוקים מוגבלי זמן ללא הליך חקיקה רגיל. נראה לי שזה עונה על הצורך לפעולה יעילה מבלי לפגוע בדמוקרטיה. חולשה אחרת של הדמוקרטיה, שאין לה מענה בחוקי החירום, נובעת מהצורך בפופוליזם המגביל את הראיה למרחק. לנבחרים לא משתלם להשקיע בשום דבר שיניב פירות בתוך למעלה מ-4 שנים, חינוך, לדוגמא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא כל כך בא לי הבוקר להיות קטנוני |
|||
|
|||
אבל בכל זאת קצת כבוד לעובדות. לסנאט לא היה מעמד שלטוני בחוק הרומי, הוא גם לא מינה את הדיקטטור. בתקופת הרפובליקה היה השלטון בידי הקונסולים והמגיסטראטים השונים. הקונסולים והמגיסטראטים נבחרו בידי אסיפת העם. הבחירה ומינוי הדיקטטור לתקופה מוגבלת במצבי חירום נעשה על ידי הקונסולים, על פי בקשה של הסנאט, ועם ''חתימת קיום'' של אסיפת העם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה לא כל כך מורגש |
|||
|
|||
אמנם אינני מומחה לענייני הרפובליקה הרומית, אך ההבדלים בין מה שאתה אומר לבין מה שאני אמרתי אינם נראים מהותיים לנקודה שהעליתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא, הם לא מהותיים לעניין שהעלית |
|||
|
|||
אבל בהחלט היו מהותיים בשביל הרומאים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ואיך זה היה בתקופת היוונונים? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בהיסטוריה של ישראל והעולם |
|||
|
|||
היו מקרים רבים בהם הוסתר מהציבור מצבם הרפואי האמיתי של מנהיגים. אציין כמה ידועים : רוזוולט שהיה חולה ולא כשיר בזמן ועידת יאלטה. יותר גרוע מזה - לא דווח מעולם לאמריקנים על נכותו והוסתר מהם שהוא על כסא גלגלים או קביים!! רייגן שסבל מאלצהיימר בזמן כהונתו ואצלנו - מחלתה של גולדה ז''ל - סרטן שהוצג לעם כ''שלבקת חוגרת'' התמוטטותו של רבין ז''ל ערב מלחמת ששת הימים. מחלת הדיכאון שסבל ממנה מנחם בגין ז''ל זהו לעניות דעתי מצב בלתי נסבל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בהיסטוריה של ישראל והעולם |
|||
|
|||
האם ידוע גם מקרה הפוך? מנהיג שהתייצב ובאומץ אמר שהוא אינו כשיר יותר למלא את תפקידו מפאת מחלה? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי