  
  
  
|
 |
|
||
  מה לא נכון? |
|||
|
|||
אנה, הפרשה עם מערכת הבחירות נכונה. אני אטעה אולי בפרטים - אבל לא בעיקר, וזוהי השתלשלות העניינים, פחות או יותר: למפלגת העבודה נודע שהליכוד מתכוון להציג בתשדירי הבחירות, לקראת בחירות 1992 - מעין סרטון-מדומה שבו רבין נפגש עם יאסר ערפאת ולוחץ את ידיו. חיים רמון פצח בהשתוללות-רבתי, אץ-רץ לוועדת הבחירות ותבע למנוע את הקרנת התשדיר, בטענה שמדובר בהשמצות גסות, התרת-דם, רצח-אופי וכדומה. כמדומני ועדת הבחירות כל כך התרשמה מכנותו של רמון, ובאמת, כל כך היה רחוק ומופרך הרעיון שרבין ייפגש עם ערפאת - עד שהסכימה לדרישתו ומנעה את הקרנת התשדיר. * זוהי אפיזודה קצרה אך מאוד ממצה ומאלפת: ראשי מפלגת העבודה התחלקו לשני חלקים: אלה שהיו באמת ובתמים מזועזעים עד עמקי נשמתם מלחשוב על הסכם עם אש''ף; לחיצת-יד עם ערפאת; כינון ''מדינה פלשתינאית'' ממערב לירדן, וגו'. החלק השני דווקא חתר לכך - אך הבין שהציבור ברובו אכן מזועזע מכל הרעיונות האלה. לכן - התוצאה האובייקטיבית היתה שמפלגת העבודה דיברה בקול חזק וברור ערב בחירות 1992: לא ל''מדינה פלשתינאית'' ממערב לירדן; לא לאש''ף; כן לחיזוק התיישבות בבקעת הירדן; גוש עציון; צפון ים-המלח; ירושלים-רבתי, וכן רמת-הגולן. לכן - מי שבחר במפלגת העבודה - וקיבל מדיניות שהיא עוקפת-מרצ משמאל - אכן רומה והולך שולל. * אפשר להגיד שלהבטיח דבר אחד ולעשות ההיפך זה ''חוקי''. זה אמנם מסריח עד השמיים - אבל אין חוק רשמי, על-אמת - שאוסר על כך במפורש. אז אולי יותר נכון להגדיר זאת: ''איננו בלתי-חוקי''. * באשר לממשל האמריקני - אי אפשר להגיד שהוא ''כפה'' את רבין על ישראל - אבל נטייתו לטובת מפלגת העבודה היתה יותר מברורה. זו כבר אופרה אחרת: הוכח שגם עמים קטנים מסוגלים לעמוד איתן מול לחצים ואיומים של מעצמות חיצוניות, ר' ערך היוונים הקפריסאים, שדחו ברוב מוחץ את ''המלצתו'' של האיחוד האירופי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שתי הערות לפיסקה אחת |
|||
|
|||
1. למשטרים אחרים (מישראל) יש אינטרסים ונטייות אחרות. זוהי מן אקסיומה (שתמיד נכונה). לא? נדמה לי שהיום הנטיה בארה''ב היא עם הליכוד-ימין. 2. אני לא מכיר טוב את מקרה קפריסין אבל עם ישראל לא מוכן, בשלב זה, לוותר על ''מנעמי'' הקשר עם ארה''ב. לכן עם ישראל של ימינו הוא מאד לחיץ. משום כך מהות הלחץ שמפעילים האמריקאים (או לא) לא ממש רלוונטית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למרבה הצער גם פרלמן אינו דבק בעובדות |
|||
|
|||
ככל הנראה נכון כי מפלגת העבודה מנעה איזה תשדיק מסית ומזוהם כמיטב מסורת הליכוד. אבל רבין אמר בבירור כי הוא מתכוון לחסל את ההתנחלויות ''הפוליטיות'' כלשונו, וכן אמר עשרות פעמים בתשדירי הבחירות כי בכוונתו להגיע להסדר עם הפלשתינאים תוך ששה עד תשעה חודשים. (''חדשים'' בהיגוי המוזר של רבין) זה לקח קצת יותר, אבל הוא עמד בדברו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רבין שיקר |
|||
|
|||
מצע מפלגתו היה רק כדי לצבור כוח למימוש מדיניות אחרת בתכלית. אותו מהלך של שלום שבסופו של דבר הפיל עלינו יותר מ-1200 הרוגים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מושה, אתה מתנפל לחינם |
|||
|
|||
ראשית - אישרת את עיקר דבריי: מפלגת העבודה אכן מנעה תשדיר בחירות של הליכוד, שבימים ההם נראה מרחיק לכת. שנית - במצע העבודה אכן הופיע הקיטוב שבין ''התנחלויות פוליטיות'' לבין ''התנחלויות ביטחוניות''. ואכן שר השיכון של ממשלת רבין, בנימין בן-אליעזר - החליט על הקפאת הבניה [ולא ''חיסול''] ב''התנחלויות הפוליטיות''. מעבר למחלוקת הפוליטית המובנת מאליה - אין לי שום השגות על ההחלטה הזאת. היא תואמת במדויק את מדיניותה של מפלגת העבודה כפי שהוצגה במצע ובמערכת הבחירות. לעומת זאת - כל מה שכן אמרתי לא סתר את העובדות - אלא תאם אותן במדויק: מפלגת העבודה דגלה בהמשך ההתיישבות וחיזוקה בכל המקומות שפירטתי קודם, וכמו כן בכל העקרונות הבסיסיים של ההסדר בינינו לבין הפלשתינאים. רבין הבטיח להגיע להסדר עם הפלשתינאים תוך שישה עד תשעה ''חדשים'' - אבל אולי שכחת שהוא הבטיח זאת על סמך עקרונות ועידת מדריד. התחייבות להיצמד לעקרונות ועידת מדריד מופיעה בפירוש גם בקווי היסוד של הממשלה - ממשלת רבין. להלן תזכורת לגבי עקרונות ועידת מדריד: - הפלשתינאים אינם מיוצגים בנפרד, כי אם במסגרת משלחת ירדנית-פלשתינאית אחת; - ירושלים לא נמצאת על שולחן המשא-מתן; - ''מדינה פלשתינאית עצמאית'' לא עומדת על הפרק; - אש''ף מנוע מלהשתתף בתהליך המדיני; - אין שום התחייבות ישראלית, לא במפורש ולא במשתמע ואף לא במרומז - בנוגע להתנחלויות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מושה, אתה מתנפל לחינם |
|||
|
|||
אתה מספיק יצירתי בכדי להתמודד עם ההתנפלות הקטנטנה הזאת. כל המפלגות נלחמו זו בזו אצל יור ועדת הבחירות ולא היה שום דבר מיוחד או חשוב במניעת התשדיר הזה. (אני אישית אגב לא זוכר את המקרה אבל זה לא אומר כלום) דבריו החוזרים ונשנים של רבין בדבר הסדר תוך ששה עד תשעה חודשים היו דווקא על בסיס הסכמי קמפ דויד ולא ועידת מדריד. וכמו בבחירת שרון, כולם ידעו את האמת, אין הסכם בלי דיון עם נציגי העם הפלשתינאי, קרי אשף או כל מי שיהיה בעתיד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התשדיר ניגן על תדר העתיד |
|||
|
|||
מה היה בתשדיר? מה כבר היה יכול להיות? רבין לוחץ את ידיו של ערפאת? ממשלת ישראל מכניסה את כוחות ''צבא שיחרור פלשתין'' ארצה? צה''ל נסוג מחלקים נרחבים של יש''ע? ישראל מכירה באש''ף כ''נציג לגיטימי של העם הפלשתינאי''? רבין מחלק את ירושלים? אני מניח - שמלבד כמה וריאציות של צבע ופיקנטריה - זה מה שהיה שם. וזה מה שהיה - פחות או יותר - במציאות. אבל מדוע לנו לנחש? הרי בבחירות 1996 הגה מטה נתניהו את הסיסמא: ''פרס יחלק את ירושלים''. שמעון פרס נחרד והזדעדע עד עמקי נשמתו מן ה''הסתה'' ורצח האופי'' - והנה כעבור ארבע שנים בלבד מכריז יו''ר מפלגת העבודה ברק על חלוקת ירושלים - ובחלוף עוד שלוש שנים - מחליטה לשכת מפלגת העבודה (בראשות פרס) בעד חלוקת ירושלים. * ייתכן שרבין דיבר על הסכמי קמפ-דייויד באופן כללי - אבל הוא התכוון לתהליך המדיני שהתרחש באותה השעה - דהיינו המשא-ומתן בוושינגטון, שהוא-הוא תהליך מדריד. מה גם שהסכמי קמפ-דייויד רחוקים מהסכמי אוסלו. * את ה''אמת'' כפי שאתה מבין אותה - ''כולם ידעו'', כפי שאתה אומר. אבל זו קביעה סובייקטיבית. מבחינה אובייקטיבית - ממשלת ישראל היתה מחוייבת - גם על-פי קווי היסוד שלה וגם על פי הסכם בינלאומי מחייב - להיצמד לנוסחת מדריד. * כשאתה מדבר על ''בחירת שרון'' - אתה חוטא באנכרוניזם. אין דבר כזה יותר. מי שניצח בבחירות האחרונות הוא ''הליכוד'' - ולא ''שרון''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא דוגמא טובה |
|||
|
|||
האיחוד האירופי התחייב כי החלק היווני של קפריסין יצורף לאיחוד ללא קשר לתוצאות המשאל. לחץ לא היה שם. מעניין למה במקרה של קפריסין הוצע הסכם שלום,כמו במקרה של אירלנד,ללא זכות שיבה וללא פינוי המתנחלים הטורקים שהגיעו ברבות השנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי לא דוגמא מושלמת |
|||
|
|||
אבל סבירה בהחלט. האיחוד האירופי אכן עשה טעות אסטרטגית קשה - כאשר לא הותיר בידיו קלף איום משמעותי. לכן במקרה הזה הלחץ היה 'מוסרי' בלבד. אבל אם 76% מהיוונים הקפריסאים ירקו בפרצופו של האיחוד ללא קלף - בוודאי 53% היו מצביעים אותו דבר למרות הקלף. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבהרה לעניין ה''תשדיר'' |
|||
|
|||
אני לא זוכר תשדיר כזה, יתכן שהיה מה שאני זוכר לבטח בעבודות מדוייקות הוא מודעה בעיתון. במודעה נגד מפלגת העבודה בראשות רבין נראה רבין ומאחוריו פרס ומאחוריו ביילין מאחוריו ח''כים ערביים ומאחוריהם ערפאת. הכיתוב היה שכאשר אתה מצביע רבין אתה מצביע גם לפרס ומצביע גם לביילין ומצביע לח''כים הערביים (מפורטים בשמם , לא זוכר) ומצביע לערפאת. המודעה היתה חשובה מאוד כיוון שהעבודה הסתירה את פרס ואת ביילין והבליטה את רבין כ''ליכוד ב''' שיביא מצביעים , העבודה גם שינתה אז את צבעה מאדום לכחול ובמיוחד הדגישה את ראשותה של רבין בשינוי שמה שמופיע על הפתק בקלפי ל''העבודה בראשות רבין'' רבין עצמו התנגד מלכתחילה להסכם אוסלו ואני מאמין כי לא שיקר כאשר הבטיח לא להפגש עם אש''פ. קיים הבדל גדול ועצום בין וועידת מדריד וקמפ דיוויד על כל מגרעותיהן לבין מו''מ עם אש''פ. וועידת מדריד ואפילו קמפ דיוויד ניסו להביא לפתרון של שלום עם ערביי יש''ע הנמצאים תחת השלטון הישראלי. מו''מ עם אש''פ בבסיסו הוא הכרת בעם לא קיים - עם ערבי נוסף בארץ ישראל , ערפאת אינו מייצג את ערביי יש''ע אלא את כל המכנים עצמם ערביי ארץ ישראל בכל רחבי העולם ובכל מחנות הפליטים. מו''מ עם אש''פ טומן בחובו את ההכרה כי הארץ שייכת לעם אחר ולא לעם ישראל על כל ההשלכות הרות האסון הנובעות מכך ועליהן אנו משלמים מאז אוסלו לא רק בהרוגים ופצועים אלא גם בדיפלומטיה העולמית. שקר הוא לומר כי אוסלו בוצע בשל לחץ אמריקאי , כאשר רבין הסכים למו''מ עם אש''פ עדיין היה ערפאת מנוגה בארה''ב ורק ההסכם פתח לו את הדלת לטרקליני וושינגטון. רבין כינה את ביילין פודל של פרס. פרס והפודל שלו הוכיחו כי פודל כאשר הוא יודע להיות גם נחש יכול לנצח גם אריה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי