|
יש משהו ברעיונות של הספר הזה. | |||
|
|||
בתקופת התנ''ך לא היו מדינות לאום מובדלות וברורות כפי שיש היום. היו שבטים , היו ערי מדינה ובאופן כללי היה רצף של קבוצות אתניות ושבטים קרובים זה לזה. הפיניקים דברו שפה שהיתה קרובה ביותר לשפה העברית. הכתב שלהם , עד לשיבת ציון היה זהה. כידוע הכתב העברי פיניקי הקדום היה אביו של הכתב היווני. תושבי ארץ ישראל , רובם ככולם , ברוב הזמן , עבדו לבעל ולאשרה. גם אם נקבל כפשוטם את התנך שהוא בעל ת]יסה יהודאית, היה הדבר כך. רוב העם , רוב הזמן , ויעידו על כך הנביאים , עבד אלילים על כל במה ותחת כל עץ רענן ''ויעש הרע בעיני אדוני''. ההתבדלות מעמי האזור נעשתה בתקופה יותר מאוחרת, מימי יאשיהו וביתר שאת בתקופת שיבת ציון. ההתבדלות כללה לא רק התבדלות מעובדי האלילים אלא אפילו התבדלות מיושבי הארץ שהמשיכו לעבוד את יהוה בזמן חורבן ירושלים על הר גריזים. אלההוגדרו כ''שומרונים'' והובדלו מעם ישראל, שכן מרכזיות ובלעדיותה של ירושלים היו יסוד חיוני לאומה היהודית המתעוררת. להגדיר את הפיניקים כישראלים יהיה מוגזם שכן ההפך הוא אולי נכון. הפיניקים של אותה תקופה היו לאום אדיר שהתפשט בכל העולם והקים מושבות בספרד צרפת וצפון אפריקה נכון לאמר שהפיניקים והישראלים היו מאד קרובים בתרבותם , בשפתם ובפולחן שלהם. | |||
_new_ |
יש משהו ברעיונות של הספר הזה | |||
|
|||
בהחלט נכון כי התייחסות אל עמים מהעבר הרחוק כאל עמים בעידן המודרני הנה אנאכרוניזם. יושבי העולם העתיק לא התייחסו אל עצמם כאל עמים נפרדים אלא לכל היותר כאל יחידות פוליטיות נפרדות. יוצאים מכלל זה היו מבחינה מסויימת היהודים אשר ראו את עצמם כישות נפרדת בעלת זהות משותפת ועדות לכך היו בין השאר המרידות היהודיות בימי הדריאנוס אשר התפשטו בכל חלקו המזרחי של אגן הים התיכון מאלכסנדריה ועד צפון אסיה הקטנה. יש לזכור כי מרידות בהגמוניה הרומית היו עניין שבכל יום, כמעט בכל הטריטוריות. כיבוש ספרד בידי הרומים ארך כ 250 שנה עד שנוצר שם שקט יחסי, כנ''ל בגאליה, גרמניה והאיזורים של הונגריה, בולגריה ורומניה של היום. כך שמרד היהודים לא היה יוצא דופן בטפשותו. הייחוד במרד היתה, בין השאר, החשיבות הגדולה שייחסו לו הרומאים בימי הדריאנוס, והשקעת הכח העצומה יחסית (10 עד 20 אחוזים מכלל העצמה הצבאית הרומית) לדיכוי המרד בימי קיסר שלא ראה צורך להמשיך במדיניות של כיבושים. אחזקת ליגיון שלם ליד מצדה, שלא היתה שקולה אפילו לחצ'קון בגוף האימפריה, מעידה על החשיבות שהרומים ייחסו לעניין המרד היהודי. | |||
_new_ |
דברתי על הישראלים והיהודים | |||
|
|||
בתקופת השבטים ומלכות ישראל ויהודה. ברןר שהיתה זהות יהודית בתקופה הרומית. ברור שלא היתה כזו כמעט , נאמר , בתקופת יהורם ואחזיה | |||
_new_ |
ידוע לנו מעט מאד על אותה תקופה | |||
|
|||
ואין לנו מושג מה חשב ''האזרח הקטן''. אני נוטה לתמוך בדעתך בענין אבל יש תמיד לזכור כי העובדות מעטות מאד. | |||
_new_ |
אולי מכיוון שהוא פרץ לא רק ביהודה | |||
|
|||
אלא גם בפרובינקיות אחרות כגון באפריקה | |||
_new_ |
אולי מכיוון שהוא פרץ לא רק ביהודה | |||
|
|||
ייתכן, אני לא מאד בקיא. מה שכן בטוח הוא כי זעמו של הדריאנוס נבע מן הנסיון היהודי להפר את השלום הרומי שהוא ניסה לבסס. עם עלותו לשלטון אחרי טראיאנוס בשנת 117, ויתר הדריאנוס על כל כיבושי טראיאנוס במזרח נגד הפרתים ועל חלק מן הכיבושים באיזור הים השחור. הוא קווה לכנס את האימפריה בגבולות טבעיים ברורים (ראה למשל חומת הדריאנוס בבריטניה) וליצור איחוד על בסיס חוק משותף, מסחר ואינטרסים נוספים. היהודים סירבו להתכנס למשוואה הזו שהיתה לו חשובה ביותר. הדריאנוס בילה את רוב שנות שלטונו בסיורים באימפריה תוך מתן תשומת לב מרוכזת לבעיות מקומיות. עם היהודים הוא לא הסתדר והם לא הסתדרו אתו. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |