|
גם אני אינני רואה מה ה''חוכמה'' בכך שהחליטו להחרים את וואגנר. הרי בסופו של דבר הוא מת הרבה לפני שמי שהוא אפילו חשב על השואה. זה שהנאצים אימצו את המוסיקה שלו, ושהוא היה אנטישמי שרוף עדיין איננו מבטל את העובדה שהוא היה מוסיקאי גדול. אם היו פוסלים כל יוצר אנטישמי אינני בטוח מה היה נשאר - כמו ששמעתי בהזדמנות אחרת ''מי שהוא בדק את הציציות של בטהובן''? אבל מצד שני אי אפשר להתעלם מהרגשות של ציבור שלם של ניצולי השואה. יש לקחת את זה בחשבון לפני שמחליטים לעשות שינוי כזה. למעשה בכל סרט בו מראים טכס חתונה מושמעת המוסיקה של וואגנר, כי רק בארץ מנגנים את מרש החתונה של מנדלסון, בעולם הרחב, לפחות ב 95% מהמקרים המוסיקה המלווה את צעידת החתן והכלה היא של וואגנר.
החלטתו של בארנבוים לירוק בפנים לכל אותם ניצולי השואה, בייחוד לאור העובדה שהוא התחייב מקודם לא לנגן את המוסיקה הזאת מראה יותר מכל דבר אחר שלמרות היותו מוסיקאי גדול, הוא אדם קטן מאוד. |
יובל, אינך צודק
