|
לא השוויתי, חלילה. הצבעתי על איוולות העיקשות, כבמקרה רחבעם | |||
|
|||
_new_ |
אז אנא בטובך תגיד רחבעם | |||
|
|||
או הקנאים שמרדו ברומי , ואל תגיד היטלר במחשבה שנייה אני משוכנע שאתה מסכים איתי | |||
_new_ |
והלוא הבאתי את דוגמת איוולת רחבעם - ראה ציטוט מהמאמר | |||
|
|||
איוולת רחבעם - ציטוט מהמאמר: והרי לא חסרו איוולות במימדי ענק בתולדות עמנו. רחבעם בן שלמה שלא ויתר על פרור אחד (''אבי ייסר אתכם בשוטים. ואנוכי – אייסר אתכם בעקרבים'') והביא בעיקשותו השיטיונית לכך שהעם נחצה לשני ממלכות, ובטווח ארוך יותר, ישראל הוגלה ואבד לנצח. ויהודה המוחלשת נאבקה במאבקים מרים, נואשים והולכים, כנגד אויבים נחושים שחמדו את אוצרותיה והעזו פנים נוכח חולשתה. אי ויתורו של רחבעם היה איפוא ראשית הסוף, שאמנם התארך ליסורים ממושכים. __________________________ דוגמה מוכרת אחרת של עיקשות ''אף פרור'' הינה זו של לואי ה-16 בתקופת פרוץ המהפכה הצרפתית. אישתו מארי אנטואנט חיזקה את ליבו לא ללכת אפילו צעד קטן בכוון דרישות המעמדות המנושלים לזכויות, בטענה שאם ייתן אצבע אחת ל''אספסוף'', הדבר רק יגביר את דרישותיהם והם ידרשו הכל. על המלך בחסד האלוהים היה לדבריה לגלות קשיחות ולא לוותר על מאום מסמכויותיו. אכן, ניתן גם לאזכר את עקשנות הסיקריקים שעסקו במלחמת אחים קנאית תוך אטימות נוראה לכל אפשרות של תפנית ודבקות בעקרונות קשוחים ועיוורים למתרחש עד כלות. זאת תוך נחישות נוראה של לוחמה טוטלית ב''ממלכת רומי הרשעה''. גישתם העיקשת חסמה כל צל של הליכה לקראת הבנה עם הרומים. התעקשותם גררה הסתבכות עם המעצמה החזקה בעולם, החלישה את הכוח היהודי, והביאה לחורבן הבית. והרי ניתן היה למשל, אילו גברה גישה גמישה יותר, לשלוח משלחת לקיסר ולשטוח את עניין הפרובוקציות הדתיות של הנציב - שכן המדיניות הרומית הגלובלית היתה סובלנות דתית ומדינית והמנעות מעימותים. תחת זאת ניכנעו למעשה לפרובוקציות הנציב הרומי, שפעל כנראה על דעת עצמו, תוך יוזמה מקומית מוזרה המנוגדת בעיקרה למדיניות הרומית. הנה כי כן, העיקשות של לא לזוז צעד בכוון של בחינת תקפות העקרונות הנוקשים ובכוון גמיש או וותרני ביחס לעקרונות אלה הביאה גם לעיוורון כלפי הנסיבות, ולחורבן נורא. . | |||
_new_ |
הציטוט שהבאת הוא לא מן המאמר שכאן | |||
|
|||
אתה מוכן להביא קישור שיתאים לציטוט להלן שהבאת בהודעה הקודמת? ''דוגמה מוכרת אחרת של עיקשות ''אף פרור'' הינה זו של לואי ה-16 בתקופת פרוץ המהפכה הצרפתית. אישתו מארי אנטואנט חיזקה את ליבו לא ללכת אפילו צעד קטן בכוון דרישות המעמדות המנושלים לזכויות, בטענה שאם ייתן אצבע אחת ל''אספסוף'', הדבר רק יגביר את דרישותיהם והם ידרשו הכל. על המלך בחסד האלוהים היה לדבריה לגלות קשיחות ולא לוותר על מאום מסמכויותיו. אכן, ניתן גם לאזכר את עקשנות הסיקריקים שעסקו במלחמת אחים קנאית תוך אטימות נוראה לכל אפשרות של תפנית ודבקות בעקרונות קשוחים ועיוורים למתרחש עד כלות. זאת תוך נחישות נוראה של לוחמה טוטלית ב''ממלכת רומי הרשעה''. גישתם העיקשת חסמה כל צל של הליכה לקראת הבנה עם הרומים. התעקשותם גררה הסתבכות עם המעצמה החזקה בעולם, החלישה את הכוח היהודי, והביאה לחורבן הבית. והרי ניתן היה למשל, אילו גברה גישה גמישה יותר, לשלוח משלחת לקיסר ולשטוח את עניין הפרובוקציות הדתיות של הנציב - שכן המדיניות הרומית הגלובלית היתה סובלנות דתית ומדינית והמנעות מעימותים. תחת זאת ניכנעו למעשה לפרובוקציות הנציב הרומי, שפעל כנראה על דעת עצמו, תוך יוזמה מקומית מוזרה המנוגדת בעיקרה למדיניות הרומית. הנה כי כן, העיקשות של לא לזוז צעד בכוון של בחינת תקפות העקרונות הנוקשים ובכוון גמיש או וותרני ביחס לעקרונות אלה הביאה גם לעיוורון כלפי הנסיבות, ולחורבן נורא.'' | |||
_new_ |
הציטוט הוא אודות רחבעם - שרמי לא שם אליו לב בקריאת המאמר | |||
|
|||
_new_ |
הציטוט הוא לא אודות רחבעם !! | |||
|
|||
טענת שהציטוט נמצא במאמר והוא לא. לכן שאלתי מהיכן. אינך חייב לענות, אבל אם כבר ענית אז תענה למה ששואלים אותך. | |||
_new_ |
פיסקה 7 בסעיף: הקריסה והאיוולת | |||
|
|||
_new_ |
בקטע הקריסה והאיוולת לא קיים הציטוט עליו שאלתי | |||
|
|||
אני מבין שאינך מוכן או יכול לענות לעניין. בא נניח שכבר כאילו ענית ונסגור עניין..... | |||
_new_ |
על איזה ציטוט אתה מדבר? נסח שוב את השאלה, דבריך לא ברורים | |||
|
|||
_new_ |
דוד, במספר הודעות נידבקת אלי תוך שאלות וטרוניות לא ברורות | |||
|
|||
על מה אתה מקשקש? איזה ציטוטים אתה מחפש? מה אתה רוצה ומה ההיטפלות הליצנית הזאת? תחת הסעיף ''הקריסה והאיוולת'' במאמרי, הבאתי 2 דוגמאות אודות איוולת של אי וויתור קטן שעלה במחיר גבוה (בשני הפיסקאות האחרונות באותו סעיף): אחת היא זאת של רחבעם בן שלמה, והאחרת, להבדיל באלפי הבדלות, הינה זו של הצבא הגרמני במערכת סטלינגרד. אז איזה ציטוט ואיזה קישקוש, ומה הטרוניות, ומה אתה רוצה פרט לעצם ההיטפלות? | |||
_new_ |
חזור וקרא את השאלה המקורית - לפני שאתה מתלונן | |||
|
|||
כמו שקורה לך לפעמים אתה מביע זעם, מתלונן, משמיץ לפני שאתה מנסה לבדוק מה שואלים. אם היית בודק יתכן שהיית מבזבז פחות אנרגיה ''רעה''. הנה הדברים כמו שהופיעו כאן לפני מספר שעות כשרות למתלונן שבעצמו כתב אותם: ----------------------------------- אתה כתבת ''והלוא הבאתי את דוגמת איוולת רחבעם - ראה ציטוט מהמאמר'' (תגובה 45799). בעקבות זאת שאלתי-ביקשתי בהודעה ''הציטוט שהבאת הוא לא מן המאמר שכאן''(תגובה 45805): אתה מוכן להביא קישור שיתאים לציטוט להלן שהבאת בהודעה הקודמת? ''דוגמה מוכרת אחרת של עיקשות ''אף פרור'' הינה זו של לואי ה-16 בתקופת פרוץ המהפכה הצרפתית. אישתו מארי אנטואנט חיזקה את ליבו לא ללכת אפילו צעד קטן בכוון דרישות המעמדות המנושלים לזכויות, בטענה שאם ייתן אצבע אחת ל''אספסוף'', הדבר רק יגביר את דרישותיהם והם ידרשו הכל. על המלך בחסד האלוהים היה לדבריה לגלות קשיחות ולא לוותר על מאום מסמכויותיו. אכן, ניתן גם לאזכר את עקשנות הסיקריקים שעסקו במלחמת אחים קנאית תוך אטימות נוראה לכל אפשרות של תפנית ודבקות בעקרונות קשוחים ועיוורים למתרחש עד כלות. זאת תוך נחישות נוראה של לוחמה טוטלית ב''ממלכת רומי הרשעה''. גישתם העיקשת חסמה כל צל של הליכה לקראת הבנה עם הרומים. התעקשותם גררה הסתבכות עם המעצמה החזקה בעולם, החלישה את הכוח היהודי, והביאה לחורבן הבית. והרי ניתן היה למשל, אילו גברה גישה גמישה יותר, לשלוח משלחת לקיסר ולשטוח את עניין הפרובוקציות הדתיות של הנציב - שכן המדיניות הרומית הגלובלית היתה סובלנות דתית ומדינית והמנעות מעימותים. תחת זאת ניכנעו למעשה לפרובוקציות הנציב הרומי, שפעל כנראה על דעת עצמו, תוך יוזמה מקומית מוזרה המנוגדת בעיקרה למדיניות הרומית. הנה כי כן, העיקשות של לא לזוז צעד בכוון של בחינת תקפות העקרונות הנוקשים ובכוון גמיש או וותרני ביחס לעקרונות אלה הביאה גם לעיוורון כלפי הנסיבות, ולחורבן נורא.'' ----------------------------------------- הבאתי את הדברים כדי שיהיה ברור למי שזה מעניין אותו לאן, לעיתים, מתגלגלים דיונים בהם אתה מעורב. מאחר ואתה מתלונן וכועס אני מוותר לך על הצורך לענות לשאלה-בקשה שלי ובא לציון גואל. אני גם מבטיח לנסות לעמוד להבא בפני הפיתוי לשאול אותך שאלות.... | |||
_new_ |
תסלח לי דוד אבל מה אתה נטפל | |||
|
|||
אליו באיזושהי נקודה שולית שאיש לא אכפת לו ממנה בענין הציטוט? | |||
_new_ |
תסלח לי רמי - אתה חצוף | |||
|
|||
שאלתי שאלה שנראתה לי חשובה. בעל הדבר יכול היה להגיד לי שאיננו רוצה, או יכול, לענות ובזה היה נגמר העניין. הוא ענה לא לעניין אז שאלתי שוב. שוב לא קיבלתי תשובה ולכן הודעתי שאני מוותר. אז באו כל מיני כינויים וביטויים (קשקשן, נטפל ועוד) שהראו שהשאלה שלי לא ברורה. אז חשבתי שיהיה זה רק הוגן להציגה שוב. כעת גם אתה מתלונן ומשתמש בכינויים לא לעניין - זאת ממש חוצפה (... אבל זה לא ממש מפתיע היו לך כבר יציאות כאלו בפתילים אחרים). אני שוב מודיע לכל המתלוננים: ראו את שאלתי, ''וחסרת חשיבות'' (שחוסר חשיבותה כל כך מציקה לכם), כאילו לא נשאלה ותירגעו..... רק תזכרו שגם הערות-שאלות שלכם עשויות לקבל התייחסות דומה לזו שלכם כאן. | |||
_new_ |
דוד ההיטפלות העלוקתית שלך ראויה לכל גינוי | |||
|
|||
הלא כתוב בתורה ''המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים...'' | |||
_new_ |
רמי גם זוכר את תשובתו היהירה של רחבעם | |||
|
|||
_new_ |
הציטוט הוא אודות רחבעם - שרמי לא שם אליו לב בקריאת המאמר | |||
|
|||
בתגובתי לרמי הבאתי (מתחת לקו) גם שתי דוגמאות היסטוריות נוספות לאיוולת: זאת של לואי ה-16 וזאת של הסיקריקים. ראה גם רשימתי: מצעד האיוולת של עמנו | |||
_new_ |
נו באמת | |||
|
|||
העובדה כי בכל מקום בו שלטה רומי התרחשו מרידות בהקף גדול מאד,למרות הסיכוי הקלוש לנצח,מעידה כי הבעיה היתה רומי ומשטר העריצות הדתי תרבותי שלה ולא היהודים. במרידות בגליה,ברטוניה,צפון אפריקה ומקומות אחרים נטבחו מליונים רבים.המרד היה מתבקש.רומא עשתה את שעשתה מתוך כוונה להטמיע את היהודים בקרבה (בדומה לשאיפה האירופית של ימינו ) ולא היה מדובר באיזו אי הבנה או משהו ממין זה. מדיניות הורדוס קודמיו ויורשיו נמשכה זמן רב.המרד התבשל כמה עשרות שנים עד שפרץ.אפשר היה לתכנן אותו אולי יותר טוב ולהתכונן יותר טוב,אבל במוקדם או במאוחר רומא היתה מנצחת. ואעפ''כ אני לא חושב שהמרד היה טעות כרעיון. | |||
_new_ |
נו באמת | |||
|
|||
החיים לדעתך הם טעות כרעיון. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |