ספירו, בר-ניר והנאצים

לפני שנה, ב 19 לאפריל 2003 - יום השנה לפרוץ מרד גיטו ווארשה - אותו ספירו מצא לנכון לשיר שיר הלל לנאצים שלדבריו ''פעולתם לחיסול גיטו ווארשה לא היתה שונה מפעולת צה''ל נגד הטרוריסטים בג'נין במסגרת מבצע חומת מגן''.

ישראל בר-ניר

כאשר נעלה על נס את גבורת המעטים של מורדי גיטו ורשה, שלחמו מצויידים בנשק דל מול מעצמת הכיבוש הגרמנית, נזכור גם את לוחמי מחנה הפליטים ג'נין, שלחמו בגבורה מצויידים בנשק דל מול מעצמת הכיבוש הישראלית

גדעון ספירו: (לזכור ולא לשכוח, גם פה וגם שם).

---

זוהי כבר פעם שניה שבר-ניר עושה אותה ''טעות'': ספירו לא אמר-כתב את מה שמייחס לו בר-ניר ולא בתאריך שנטען. זאת כבר פעם שניה ששבר-ניר מנסח את מה שהוא מבין כרוח דברי ספירו ומציג זאת כציטוט. הפעם הקודמת שזה קרה היתה לפני מספר חודשים (מוסר של נבלות) ואל ה''טעות'' הפנה אותנו רפי גטניו. כאשר נתקלים ב''טעות'' שחוזרת, אפשר לחשוב שהיא תחזור פעם נוספת. אין מה לעשות בנידון כי ישראל הוא כמו תינוק שנישבה.

אפשר כנראה להמשיך ולהתווכח על משמעות דבריו של ספירו, כפי שעשינו לפני מספר חודשים, אבל זה כנראה לא יעזור. הסיכוי שנגיע להסכמה הוא קטן מאד. אני מבקש לעסוק בטעות שלדעתי הרבה יותר חמורה – הטענה של בר-ניר כי ספירו ''שר שיר הלל לנאצים''.

לקראת יום השואה שמעתי הרצאה שעסקה במשמעות השואה שעברה על עם ישראל. הוצג שם קריטריון שמסביר, ברור בעיני, מדוע השואה של העם היהודי היא ייחודית – דבר שלא קרה לפניה או אחריה. אני גם סבור שספירו יקבל את את הקריטריון הזה ולכן אי-אפשר להגיד שהוא שר או רוצה לשיר ''...שיר הלל...''

על פי העמדה הזאת, הנאצים שאפו להוציא את היהודים, עם הספר – עם התורה, מן הגזע האנושי. לצורך כך הם דאגו וגם החלו לבצע:

1. להשפיל את היהודים – להפוך אותם ללא בני אדם. הטלאי הצהוב, המספר על הזרוע הן דוגמאות טובות.
2. אחרי ההשפלה - השמדת העם היהודי.

לאורך ההיסטוריה הושמדו או הושפלו עמים רבים, אבל אף פעם זה לא היה בקונטקסט של הוצאה מהגזע האנושי. על פי אותה עמדה, ''הטיפול'' שקיבלו הצוענים מהנאצים הוא הדבר הכי קרוב בחומרתו לשואה היהודית. גם אותם השפילו בדרך להשמדה, אבל לא כעם אלא כפרטים. נדמה לי שגם הגורל של הקומוניסטים שנפלו בידי הנאצים לא היה שונה בהרבה מזה של הצוענים. גם את הטבח ברואנדה, לפני כעשור, אפשר לצרף לדרג השני בחומרתו.

הרצח של כ-‏1.5 מיליון ארמנים בתחילת המאה הקודמת היה בקונטקסט אחר לגמרי. הם שאפו לעצמאות והאימפריה העותומנית לא היתה מוכנה לאפשר זאת. הדרך שלהם הייתה השמדה לאומית – רצח עם. נדמה לי שגם בצ'צ'ניה פעלו הרוסים בצורה דומה. רצח עם, עד כמה שהוא חמור, אינו שואה.

בתחקיר שערכתי עברתי בשני פורומים, בשלושה פתילי דיון שהתנהלו במהלכה של שנה. לא מצאתי שספירו מהלל את הנאצים. מה שספירו עושה שמקומם הוא ההשוואה של השואה היהודית לרצח והשמדה של עמים אחרים – ההבדלים שהצגנו כאן לא מעניינים אותו. מרוח הדברים שלו, כולל בדיונים אחרים, מסתבר שגם גורלם של עמים אחרים במלחמה ההיא ובמלחמות אחרות חשוב לו. ישראל, לדעתו של ספירו, ''מסיטה את השואה מאסון שנפל על האנושות, ומכוח זה גם על העם היהודי, לאסון יהודי בלעדי, שלאחרים אין מקום לחסות בו'' (על הבלעדיות היהודית בשואה).

דבר אחד בטוח, אין בדברי ספירו שיר הלל למישהו שעוסק ברצח עם ובהשמדת בני אדם. בודאי שאין בדבריו שיר הלל לנאצים. על פי ספירו האסון שהמיטו הנאצים על העולם גדול ורחב יותר מזה הפרטי-ייחודי שהמיטו על היהודים.

נדמה לי שלא אטעה אם אומר שיש מספיק נימוקים לבקר את ספירו בחריפות מבלי להזדקק ל''טעות''. בכלל טוב אם נמנע מלעורר איבה שלא לצורך.