|
מטרה מס' 1 היתה המטרה העיקרית. אופציה מבצעית נוספת היתה מטרה מספר 2. ושניהן הושגו.
המטרה השלישית היתה אופציה קלושה. אבל זה רק בתנאי שהיינו משיגים את הוצאת הצבא הסורי מלבנון במקביל לצה''ל ויצירת תנאים סביבתיים נוחים להצטרפות לבנון. לכן גם האופציה השניה היתה חלום ומעולם לא גובשה, לא נכתבה ולא הוחלט עליה.
מלחמה לא עושים על תיאוריות דמיוניות אלא על סוגיות ממשיות שעל הפרק. ועל הפרק היתה בניית הפת''ח במסגרות ממוסדות של צבא, כאשר הוא פועל לכל אורכה של 1981 ו-1982 להתחמשות ולהתעצמות ומבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות בחו''ל. החשש היה שה'פתח' יבשיל לפעול גם מול גבולנו בעוצמה גבוהה יותר, ורצח השגריר היתה עילה לעצירת התעצמות ה'פתח'.
ישראל מעולם לא טענה ולא רצתה להסכים או לא להסכים שלבנון תסופח לסוריה. זה בודאי מנוגד לאינטרס האסטרטגי של ישראל. ישראל מעולם לא ראתה פ ו ר מ ל י ת את ירדן כמדינת פלסטין אפשרית (אם כי שרון דגל פעל בעמדה זו). השלום עם לבנון לא היה על הפרק מתוך הבנה שהיא לא תוכל לעשות אותו מרוב חולשתה ותלותה בסוריה ובמפרציות.
הדבר המצביע יותר מכל הוא שבתוכנית המבצע היתה הוראה על פינוי והחזרת צה''ל לאחר פגיעה ב'פתח' והשמדת תשתיות. מכאן נובע שרק מטרה מס' 1 היתה ממטרות המבצע. אפילו על גירוש ערפאת לא דובר, אלא זה היה הישג בתוך המלחמה. |
אני הייתי חותם על המטרה הראשונה בלבד
