מצרים - דוגמא רעה לשלום

מה זה?

(נכתב בתשובה לרמי נוידרפר, 14/03/04 9:28)

מאמר מפורט אך מסקנותיו איתנות

בננה ספליט (יום ראשון, 14/03/2004 שעה 13:59)
בתשובה לרמי נוידרפר

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

ומספר הערות דווקא לסיכום שלך:

השלום ה''קר'' הוא הוא נחמה פורטה. שכן, מסביר המחבר שיינו יכולים להשיג את אותו ''שלום קר'' במחיר נמוך יותר, שלא יפגע בהמשך בעמדותיה המדיניות והאסטרטגיות של ישראל בזירות האחרות. כשנחתם השלום הוא לא נחתם בכוונה להכניסו ל'פריזר' של ההסטוריה, אלא דווקא כדי לקדם את יחסי שתי המדינות ולייצר קשרים תרבותיים וכלכליים איתנים ורחבים. והמצרים פוגעים בהסכם ע''י קירורו, ממניעים הנוגדים את אופי ההסכם. אז אם זה הישגה האסטרטגי הגדול ביותר של ישראל בכל שנות קיומה, אז איכה הגענו?

גם אינני יודע על מה מסתמך אתה כשאתה טוען שההסכם נתן לישראל יתרונות כלכליים, מדיניים, צבאיים ואסטרטגיים בלתי רגילים. בפועל הצה''ל לא צומצם בעקבות השלום, אלא תחילת הצמצום צצה רק בסוף שנות ה-‏80 על רקע שידרוג התקציב ע''י מודעי-פרס. גם אז הרה-ארגון המינורי בצה''ל לקח בחשבון את מצרים כפוטנציאל איום. דבר המתחזק שוב ושוב ע''י עמדותיהם, הצהרותיהם ותרגיליהם של המצרים.

השלום הזה דווקא נמצא בסכנה אם כי לא מיידית, שכן היתרון הגדול שהוענק למצרים הוא סיוע אמריקאי לתקציב הבטחון שלה ומערכות נשק מן המעלה הראשונה. ולמצרים אכן אין כוונה לסכן את כל מה שהשיגה תמורת מלחמה עם ישראל כעת, כאשר למזלינו העולם הערבי מתפורר - עיראק שוחררה, סוריה בתהליך התפוררות השלטון וסטגנציה צבאית, לוב מתפרקת ומתמתנת. זה שהמצרים חוזרים ומצהירים ''אינספור פעמים'' שדרכם היא לשלום זה יפה, ואפילו יפה מאוד, אבל זה אינו מגובה במעשים. בודאי זה סותר הצהרות אחרות המדגישות על פערים רחבים בהבנה שהושגה בין שתי המדינות.

גם לגבי שיתוף הפעולה המודיעיני עם מצרים אתה קצת מגזים. שיתוף פעולה זה תמיד הושפע מן האווירה המדינית שהיתה שורה על אזורינו. היו זמנים טובים יותר וטובים פחות. ויותר - טובים פחות. ביחס למקומה של מצרים ומעמדה באזור היא יכלה לתרום יותר. שיתוף הפעולה המודיעיני על כן הוא ממוצע ביותר, וטובת שתי המדינות יחדיו. כל עוד משוואה זו תתקיים, יהיה שיתוף פעולה מוגבל זה על סדר היום.

מצרים גם אינה עושה את מקסימום המאמץ להרגיע את גבולנו המשותף. בעוד פורמלית נלחמת מצרים כנגד הברחות האמל''ח דרך מנהרות רפיח, הרי שבפועל רבים מן ה''שוטרים'' שם משתפים פעולה עם ארגוני הטרור הפלסטיניים תמורת מזומנים או בשל הזדהות עם השותף.

* ''מצרים היתה מן המדינות המובילות שנלחמו בסאדאם חוסיין במלחמת המפרץ ב1991.'' --- מצרים היתה רק מן המדינות המובילות בקואליציה הערבית בתוך הקואליציה נגד עיראק, ולא משיקולים של יחסיה עם ישראל. רק עניין קשריה לארה''ב שיחקו שם. והכוחות המצרים (והערבים) ממש לא נלחמו, אלא רק נפרסו בעורף כוחות הברית.

* גם היתרונות המדיניים עליהם אתה מרחיב בכלל לא היו פועל יוצא של אותו הסכם שלום, אלא מגוון עניינים ששיחקו לידיה של ישראל. התחממות היחסים בין ישראל להודו, סין, מדינות ערביות, מדינות באפריקה ובדרום אמריקה דווקא קרה בסוף שנות ה-‏80 תחילת ה-‏90 כתגובה לשני אירועים מרכזיים - קריסת הגוש הקומוניסטי ומלחמת המפרץ.

* היחסים עם ירדן תמיד היו טובים יחסית מאז סוף שנות ה-‏60. כמובן שחתימת הסכם עם מצריים סייעה לשמירת פרופיל היחסים - חמים אך מוסתרים יחסית. כלומר, גם חתימת השלום עם קהיר לא נתנה מנוף לירדנים לשדרג את קשריהם הפורמליים עם ישראל (בגלל הסיפור הפלסטיני).

* גם תחילת הדיבורים הפורמליים עם הפלסטינים התחילו הרבה אחרי השלום הזה, בגלל השינוי הגלובלי שאירע (בריה''מ, מלחמת המפרץ). אומנם גורמי שמאל ציוני כבר חברו לשיחות עם ערפאת במהלך שנות ה-‏80 ויותר לקראת סופן (בעיקר על רקע האינתיפאדה הראשונה), אבל פורמלית השיחות התחילו רק עם מלכודת אוסלו של 92'.

מספר הערות-שאלות:
================

* איזה מחיר כבד שילמה מצרים על השלום עם ישראל? החרם היה חלם והיא מובילה את העולם הערבי בקיפאונו הפורמלי מול ישראל ובהסתה אנטישמית בלתי פורמלית.
* כיצד רכש גז ממצרים חוסך לישראל''מליארדי דולרים''? אולי דווקא הנפט הזה הוא כמו תסמונת המים מתורכיה?
* ישראל נתפסת כשוחרת שלום עם או בלי ההסכם עם מצרים בחוגים מסויימים
, כמו שבחוגים אחרים היא לא נחשבת שוחרת שלום עם או בלי ההסכם עם מצרים. הכל שאלה של זוית ההסתכלות.... ועין המסתכל.

* מצרים נחלצה מחיבוק הדוב של ברית המועצות הגוועת עוד לפני שבריה''מ גוועה, עוד לפני מלחמת 73' וביתר שאת אחריו היא צימצמה והקפיאה את יחסיה עם בריה''מ. ממש לפני השלום.
* ''למרות שצבאה השתפר פלאים, הוצאות מצרים על ביטחון קטנו. יחסי מצרים עם ארצות הברית ואירופה אפשרו לה לחדש את תשתיות התחבורה והתקשורת , ולהעלות את רמת החיים , אם כי לא באופן ניכר בגלל הריבוי הטבעי המופרז מצרים מנהלת יחסים כלכליים ענפים עם ישראל (כ מ ה ענפים בדיוק? ו מ ה מהותם ומגבלותיהם של אותם קשרים?). במצרים יש מפעלי תעשיה בבעלות ישראלית-מצרית , המנוהלים על ידי ישראלים , בהיקף גדול. מצרים חתמה הסכמים ארוכי טווח עם ישראל לאספקת נפט וגז טבעי, הסכמים שכדאיין מאד לשני הצדדים. עשרות אלפי ישראלים מטיילים בסיני וזוכים שם ליחס חם וידידותי.'' ----- מה נותר לבדואי בסיני לעשות מלבד להרוויח את יומו מהישראלי שמשתכשך בימי המפרץ? למה שמצרים לא תהנה מקשריה עם ישראל בעיקר בתחום החקלאות, עיבוד הקרקע, גידולי חיות מאכל? המגבלות שמטילים המצרים על חופש פעולה לאזרחיהם מול הישראלים צריך להדליק נורה אדומה.

* ''אמת - רוב ה''אינטלקטואלים'' מתנגדים לשלום, אך במצרים יש גם ''תנועת שלום'' פרו ישראלית גלויה, שחבריה מבקרים בארץ ומקיימים יחסים הדוקים עם גורמים בישראל'' ---- מי הם בדיוק ''תנועת השלום'' הפרו ישראלית במצרים? אפילו שני הסופרים הידועים שתמכו בשלום לא היו רשומים באותה תנועה פלואידית. כמובן שיש לברך כל אחד ואחד שחבר בתנועה, אם בכלל אפשר לדבר על תנועה. אבל מספר התומכים בשלום הוא כה זעום שהוא מעיד בדיוק על אפשרויות סבירות להפרתו.

* ''ואני שואל - כמה תיירים שאינם יהודים או נוצרים פנדמנטליסטים מגיעים אלינו למשל מארצות הברית.... יפן..... גרמניה...? '' --- באים גם באים. שיבואו ממצרים רק 10 אחוז מהם. אתה יודע מה ... אחוז אחד!

_new_