|
המדיניות הבסיסית של ארה''ב כלפי הסיכסוך נקבעה למעשה זמן קצר אחרי שניקסון החל לכהן כנשיא, והיא התמצתה ב''תוכנית רוג'רס'' שעיקרה היה חזרה לקווים שלפני מלחמת ששת הימים עם ''תיקונים קלים'' (בפועל ללא שינוי). כל המימשלים מאז ועד היום דבקים בקו הזה ללא כל קשר לאהדתם או אי אהדתם לישראל.
ההזדמנות היחידה לצאת מהמילכוד הזה היתה לבגין כשניהל את המו''מ עם מצרים. במקום להתעקש לשם העיקרון על תיקוני גבול (וזה לא חשוב באיזה היקף), הוא קיבל את דרישת סאדאת ל''אף אינץ''' (לזה השמאל אף פעם לא התייחס כמדיניות אף שעל . . .). מאחר והוא האמין באמת שיצליח להוציא את מצרים ממעגל המלחמה הוא היה מוכן לשלם מחיר גבוה. בדיעבד הסתבר שטעה וההימור שלו נכשל. עכשיו קצת מאוחר לשנות.
תפקידו של מנהיג זה לקבל החלטות ואם הוא שוגה זה עדיין לא פשע. לכן אינני מסכים לטענות של אריה נגד בגין. בניגוד לפרס וממשיכיו, הוא לא ערבב שיקולים אישיים (כמו האובססיה של פרס לקבל פרס נובל) בהחלטות שלו. |
זה לא כל כך מדוייק
