  
  
  
|
 |
|
||
  עם זאת, עגנון הינו גם תאוריסט ממדרגה ראשונה |
|||
|
|||
אך דרמטורג גרוע. בספרים כמו הכנסת כלה למשל, והוא מחייה לחלוטין דמויות והוויות של התקופות והמקומות אותם הוא מתאר. אין זאת ספרות גרועה, נהפוך הוא, ונישארים לך הרבה טעמים ותמונות מעשירים מכתיבתו, ויש להדגיש זאת. אני חייב לו הרבה רגעי נחת. אכן, לכתיבתו יש גם פנים של ספרות משובחת שבמשובחות. רק שיש שם יסוד נייח, ואילו כאשר הוא מנסה להכניס דינמיקה של ארועים מתפרצים ודרמה אמיתית, הרי כאן נקודת חולשתו, והוא נאלץ להכניס אלמנטים סוריאליסטיים וסנסציוניים בשעה שאין כל דרמה אמיתית. לכן, מפעלו חשוב ביותר, כתאוריסט. אחרים, שאין להם את כשרונו, אימצו אף הם סגנונו, והתוצאה הינה מלל רדוד היוצר תחושה של דבר מה וארמונות מרהיבים בשעה שאין שם כלום. ומכאן גם הגישה של משקלה של הרטוריקה הריקה המהדהדת כנישגבת (''פקןדה לא חוקית --בע-ל-י-ל) בכוח האמירה הנחרצת, ללא כל מעוגנות במציאות ובמצבי בעייה בה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| עם זאת, עגנון הינו גם תאוריסט ממדרגה ראשונה |
|||
|
|||
אתה ממשיך של עגנון? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם מדובר בפלגיאריזם בעליל המודע לעצמו? |
|||
|
|||
אני שואל את עצמי, האם הנחת הפלגיאריזם ניראית כאן מוגזמת, והאיש לא היה מודע לכך כלל, מעין השפעה שמקורה נישכח? או שהמבנה המסויים של האמירה, קונספט היסוד, אותו esprit בדיוק, אותם מוטיבים והניסיון לעורר אותו אפקט קסום הינם מודעים, ואכן נעשו במצח נחושה? שכן, פסקאות ניפלאות אלה של לסקר שילר נחרטות בזכרון והאיש זכר (בסבירות גבוהה) על כן במובהק ובמודע את המקור, ואימץ במודע את הקונספט. משהו כאן משאיר טעם רע בעליל, מכל מקום, בוודאי הקיטש הכבד, הדביק ועטור השגב של נאום ה- second-hand Rose , בהשוואה ליופי החי, הקסום והמרחף של המקור. הדבר נראה כמו ניסיון מודע לחולל אפקט, בכוח שגב ו''השאלה'' ממקור גדול. טעם נוסף לפגם שאיני יכול שלא לחשוב עליו, הינו שאלזה לסקר שילר, אותה משוררת נפלאה, הסתובבה בשנים שאחר עלייתה בעוני מרוד בירושלים, כשילדים פורעים צועקים אחריה ''משוגעת'', בעוד האיש ההוא, מקורב לממסד הספרותי והאחר דאז ונהנה מחסדו, נהנה מכל הכיבודים שבעולם. לפחות, אם כבר הישאיל וכה הוקסם בעצמו, יכול היה בנאום הנובל לצטט משוררת מופלאה זאת, את טקסט המקור הקסום, בשמה, ולשלבו בדבריו. יש לזכור שהיה מדובר בנאום שהכה תהודה, בכוח קונספט לא צפוי ומדהים. שעל כן ניתן להסיק שהאיש הידהים וקצר תהילה בכוח פלגיאט מודע. ולא בכוח מבנה וקונספט יסוד אותנטיים שלו - ש''שאל'' גרגר זעיר מאחרים מבלי משים, תוך ''מסה קריטית'' של ברק של כוח הגות והשראה מעשה ידיו (להתפאר...). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמובן שיש לזכור שהממסד אימץ את עגנון |
|||
|
|||
עוד בטרם היה כלל ממסד, בתחילת שנות העשרים ולאחר מכן במשך חמישים שנים נוספות. אוי הממסד הממסד... הממסד קנה ממנו עשרות אלפי ספרים...שילם למאות אלפי קוראים... מה חזק הוא הממסד, עד היום כל מהדורה נחטפת, כל פיסת מידע נקראת בשקיקה, כל ספר ממוחזר... מי יתנני כוחו של ממסד. אילו הייתי ממסד הייתי מפרסם ברבים את החשדות העמוקים הנובעים מעיון מחודש במאמר של עתון הממסד (שאותו הביא מר שרון) ובעקבות כך מלקט ואוסף את כל הספרים, המאמרים, כתבי היד, החוברות, המחברות, המגילות, מדפי הספרים, מחזיקי מדפי הספרים, הפתקים, המחקרים, הפרסים, הכספים, האותות, הכיבודים, המדליות והעיטורים וגורס אותם וטוחנם עד דק ומקים מהם את חומת ההפרדה בדרום הר חרבון לתפארת המשוררת הנשכחת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עם זאת, עגנון הינו גם תאוריסט ממדרגה ראשונה |
|||
|
|||
שרון הוא יורשו של אבידן. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי