  
  
  
|
 |
|
||
  קשה קשה |
|||
|
|||
נראה שקשה לך בחיים, והעובדה שמישהו המאיס אותם עליך, כדבריך, מחייבת טיפול, אבל איני רואה איך הדבר קשור לשמאל. אלה שאתה קורה להם שמאל, כמו אנשי מפלגת העבודה, הם שמאל כמו שאתה שמאל. עוד לא פגשתי מיליונר שתרם למשל למרצ, לחד''ש ולליכוד. אולם אין זה מקרה שרבים מהצמרת הפיננסית הישראלית תורמים בו זמנית גם לליכוד וגם לעבודה, שהרי עבורם אין הבדל משמעותי בין השניים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| גדעון, אתה צודק שהעבודה אינה שמאל |
|||
|
|||
בזמנו היתה האוליגרכיה הזאת שילטון מנגנוני בעיקרו בגוון בולשביקי באופיו, צפיד ודכאני. וכיום הפכה רוח המנגנון הזה גלגול צורה לקרטליזם חובק כל, עושק, אכזרי באופן שאין דומה לו במערב, ובעל מצח נחושה בפריצותו, תוך רטוריקה של דרוויניזם ביבים (ההפוך אגב לדרויניזם המקורי, שכן אין כאן תגמול על פעולתו האינדיוידואלית של הפרט - על מצויינות אישית ועל כשרונו, אלא הזרמת המשאבים נעשית על בסיס של התגודדות בחבורות פוחחים מסואבות וירודות מבחינת מצויינות ותושייה יוצרת). זאת ממש כשם שקרה הדבר בבריה''מ לשעבר, שכלל לא היתה אגב סוציאליסטית במובן של חירות וכוח הפרט (ביקורתם של טרוצקי - ''המהפכה שניבגדה'' - ודג'ילאס מוכרות לך, אני מניח) ואותם ראשי המנגנון הקשיח לשעבר הפכו שם לראשי האוליגרכיות הקרטליסטיות. במובן זה, בישראל השמאל במובנו האירופי כמעט אינו קיים, פרט לחד''ש ומתי מספר ממרצ. אלה היחידים אגב שלפחות לא מוצאים אצלם רוח של נוקשות מנגנונית צפודה וחונקת כל חיות, ושנאה קרתנית ונובורישית לכל תרבות, כאצל אוליגרכיות ה''שמאל''. עד כמה שהדבר מוזר, הייתי רוצה לקוות שימצאו ביניהם ובין הימין הליברלי-באמת יותר מכנים משותפים מאשר עם אוליגרכיית ה''שמאל'' הביטחוניסטי המסואבת והצפודה, שכן אלה גם אלה, ואני מדבר על ימין כהילכתו, גורסים מזעור כוחם הדכאני של מנגנוני המדינה. ימין יכול להיות גם רחום, ליברלי מאד ובעל רוח חיה ויוצרת, ומנוגד להרחבת כוחה האלים והכלכלי של המדינה. ימין אמיתי חייב להתנגד לכך שהמדינה תשתמש בכוח הכפייה האלים שלה בכוחו היא גובה כספים (העשויים להגיע לאחוז גבוה מהתוצר), על מנת לחלק את הכספים הללו לאילי הון שעשו הונם בחסות צינור הכסף של המדינה - אותם אילי הון מדומים שכל הונם - מהמדינה בא, והשרדותם והתעצמותם מותנית בכך שהמדינה ומנגנוניה מסוככים עליהם מתחרות חופשית ויוצרים קרטלים (כדוגמת זאבי איש מצנע ורוב ''אילי'' ההון המקומיים שצמחו מתוך המנגנון ומתוך התגודדות וזהות עם אנשיו). ב''שמאל'' המדומה והמנגנוני התחלף המצפון בצדקתנות עצמית, ותכופות במנטליות של לינץ' במיטב המסורת של הדרום הריאקציוני בארצות הברית, red necks , אלבמה וכאלה. אצל השמאל האמיתי עדיין רווחים מושגי צדק ורגישות אנושית, ויתכן שגם אצל הימין, המתרענן ועולה בחלקו על במת ההיסטוריה בישראל ככוח דינמי ולא מת ברוחו. אשר לאוליגרכיית ה''שמאל'' המדומה, מתאים כאן להפליא פסוק של ישוע דווקא: אתם סגרתם לעצמכם את השער למלכות שמים, ולאחרים אינכם נותנים להגיע... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לך השערה למה גדעון מופיע כאן |
|||
|
|||
באין ספור ניקים? אני אתאמץ להביא תשובה הגיונית. אבל אם לא אצליח אל תטילו את האשמה בי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני לא אוהבת שאנשים בוגרים בורחים מאחריות |
|||
|
|||
כל אימת שמדביקים בהם רבב אמת. זה קל ביותר לטעון שהשמאלנים אינם שמאלנים ולברוח מאשמה. זה כמו לטעון שכל השמות שהעלית אינם בכלל ימין (שרון, לבנת, מופז, טומי....). אני לא אוהבת שיטה זו של בריחה מזירת הויכוח על ידי טיעוני דמה בלתי מבוררים עד תום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קשה קשה: הלגלגנות חשפה באיבחה את הציניות והסאוב שלך עצמך |
|||
|
|||
לעיתים אנו ניתקלים באיזו מילה, בדבר לא בולט כלשהו, אך שהינם עדות אינדיקטיבית ממדרגה ראשונה. למשל, אם שמעון רואה בקיר בחדר עבודתו קו דק באורך 6 ס''מ שהותווה על ידי עפרון צהוב, אין זה משנה שהקו דק ולא שאורכו רק 6 ס''מ. משנה שהקו לא היה צריך להיות שם. ואין דרך סבירה להסביר את נוכחותו. (לשמעון אין עפרון או עט צהובים, לא ביקרו שם ילדים עם עפרונות צבעוניים וכד'). כך גם צימוד המילים הלגלגני של גדעון ''קשה קשה'' לא היה צריך להיות שם. לא ישנה מה יאמר ובאיזה תקיפות או נחרצות יאמר זאת, המסר העולה כאן בעליל הוא ציניות איומה: לאלה שעובדים קשה, אלה שזכויות היוצרים שלהם נחמסו שנים רבות והם נירמסו והוכפשו שנים רבות. אך זה כמובן ''משום שלא ידעו לעשות קומבינות או ''להסתדר''. או אולי משום שהם, אליבא דגדעון, ''חלשים שכאלה'', לא כאיזה איש מנגנון נוקשה ורע שמזיין בכיף מהצד ומצפצף על כולם. קשה קשה. ביטוי אחד, בשולי הדברים. צמד מילים כמעט לא מורגשות שרישמן אולי פג תחת רושם המילים הרבות הבאות בהמשך. רק שהן לא היו צריכות להיות שם. גדעון, המשלים עם הסאוב, גדעון היודע להיות כאב דאוג לכמה נערים טועים, אך שסבור במעמקי נפשו, בעומק נפשו, שהנבלה והסאוב הינם טבע הדברים. גדעון של הציניות. האם זה אמנם טבע הדברים? או שהמילים הנשגבות של גדעון משמשות כחיפוי להסב את שימת הלב ממה שקורה מתחת לאפנו ואינו כלל הכרחי? מה כל כך הכרחי, גדעון, שבקרב האליטות וקובעי המציאות והאקלים החברתי של חיינו, בעמדות לגיטימיות ומכובדות, מפיצי ערכים ונורמות, מהלכים חופשי ובמצח נחושה, ומשמשים כדוגמא אישית לחיים הרצויים כמה מהנבלים הגדולים ביותר שקיימים כיום בפלנטה הזאת? כאלה שמשלימים איתם, אנשים כגדעון למשל, בבחינת ''זאת היא המציאות ועליך להסתגל''... האם זה הכרח המציאות? כאלה שבארה''ב היו נחשפים לאור השמש ונידונים למאות שנות מאסר? כאלה שאף בבריה''מ לשעבר היו מעמידים אותם מול כיתת יורים על חבלה נוראה בכלכלת המדינה ובחברה, עידוד והפצת נורמות של גניבה בקנה מידה גדול, וגניבות וביזה אישית למטרת חיי פאר? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי