  
  
  
|
 |
|
||
  התחליף הישראלי לנבואה הוא תחושות הבטן והיריות מהמותן |
|||
|
|||
וגם האמירה הריקה בעלת הטון הנשגב ברוח אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ והשופט ברק. כל אלה, כשהם מותזים מהפה או על הנייר, זוכים מייד למעמד של האמת שאין בלתה. מכאן שההיסטוריה היהודית רצופה במעשי איוולת, החל מרחבעם בן שלמה וכלה ברוח אוסלו. מכן גם שהיהודים כעם הם עם המצמיח ברגעים קשים מנהיגי איוולת הגוררים אותו לתהום, בניגוד למנהיגות תושייה נוסח עמים חכמים כבריטניה. גם בשעתו הקשה של העם היהודי, בזמן השואה, היצמיחו היהודים מנהיגי אסון ואיוולת כד''ר קסטנר, ואף בן גוריון עצם עיניו והתעלם משואת יהדות אירופה. ואילו אלה שזעקו כגון הלל קוק או ז'בוטינסקי הוצאו מחוץ למחנה, בחזקת מטורפים מסוכנים. על כן כבר היזהירו רבנינו שרוח הנבואה בימינו ניתנה רק לשוטים. לעיתים, בסביבה של איוולת קולקטיבית, קמה רוח ההתנגדות האנושית ושלילת הסביבה, האופוזיצייה האישית לאיוולת. לכן, כל גדולי הרוח היהודים, החל מאינשטיין, ד''ר יונה סאלק, או מנדלסון ומהלר ופרויד וברגסון לא רק שלא הזדהו עם סביבתם היהודית ולא רק שלא פעלו מתוכה, אלא פעלו בניגוד לה, ומתוך שלילתה. רוח השלילה לסביבת איוולת ורוח ההתנגדות לה היא שהיצמיחה אותם. בישראל הוצמתה רוח ההתנגדות, ולכן אנו ניראים כפי שאנו ניראים, כשחתן הנובל היחיד בקרבנו הוא הסופר הגרפומן עגנון (פרט לפרס ורבין...). על כן, רוח ההתנגדות והשלילה והביקורת חשובה ביהדות, ולכן חשובה המסורת היהודית לפיה מתוך תהום הסאוב צומחת הגדולה הרבה ביותר. אין אם כן לעם ישראל כל דרך, אלא לסגל את המסורת הסמוראית היפנית, בחינוך עיקש ונחוש. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי